תום
נמצאת איתנו היום שני איבגי. היי שני, מה שלומך?
שני
היי תום, בסדר גמור.
תום
איזה כיף שאת כאן שני משתתפת בחממת מפעל הפיס לאות העברית היא פרויקט שאנחנו עומלות עליו כבר שנה וקצת זה תכף מגיע לסיום. בטח כשתאזינו לפרק הזה כבר יהיה בחוץ ובעולם ותוכלו לקרוא עליו בספר ולראות את התערוכה. אז זה מאוד מאוד משמח. רגע לפני שכל זה יוצא החוצה, ניפגש ולדבר על התהליך ועל הדרך ועל מה הוביל למה, מה מעניין אותך בכלל? ואולי לפני שנצלול לפרויקט הזה, נשמח שרגע תציגי את עצמך ואת מה שאת עושה. מחוץ לפרויקט הזה.
שני
בטח זה באמת מאוד מרגש להיות פה ולהשתתף בפרויקט של החממה אז אני שני אני מעצבת גרפית וטיפוגרפית. אני אמא לשלושה בנים, נשואה לאיש קבע. וכל התמהיל הזה בעצם מה שמרכיב את העבודה שלי ביומיום. עשיתי, סיימתי תואר ראשון בשנקר ותואר שני בבצלאל. ובעצם הפרויקט שהתקבל לחממה הוא פרויקט שהתחלתי אותו בתואר השני בבצלאל. אני שכירה בימים אלה אני עובדת בחברה שנקראת בריז קריאייטיב, אנחנו עושים בעיקר מרכזי מבקרים ומוזיאונים. יצא לנו לעבוד ביחד על פרויקט משותף.
תום
זה נכון.
שני
על מוזיאון העיר בתל אביב, שזה היה פרויקט מרתק, אנחנו עובדים בעצם החל משלב המכרז, פיתוח קונספט ואני ספציפית נמצאת בסטודיו לעיצוב. זה אומר שבעצם יוצא לי לעבוד בממשקים מאוד גבוהים עם הרבה אנשים מתחומים שונים מדיסציפלינות שונות, אבל זה סופר מעניין להקים מוזיאון מאפס ותערוכות. אני מרגישה ככה שאני נוגעת בהרבה תחומים ובין השאר כמובן מתעסקת בטיפוגרפיה גם בעבודה שלי כשכירה וגם מהצד ואני מגדירה את עצמי מבחינת המקום הטיפוגרפי לכיוון האקספרימנטלי. יצא לי לעצב כמה פונטים בעבר, רובם היו טיפוגרפיה אקספרימנטלית, נסיונית.
תום
שיצאו בעצם באאא, נכון?
שני
אחד מהם יצא באאא. הפונט הראשון שעיצבתי היה בקורס עיצוב פונט בשנקר, שהמורה היה, המרצה היה נוי ניימן, וזה בעצם הקורס היחיד בשנקר שקיבלתי בו 100, החמוד הזה נתן לי 100. והפונט הזה השתתף בתחרות סטודנטים של פונטביט, תחרות של פונטפיט ונבחר לפונט המנצח והוא בעצם נמכר עד היום שם ואפשר לראות אותו בכל מיני.
תום
איך קוראים לו לטובת המאזינים?
שני
קוראים לו אפולו הוא בהשראת פונט לטיני שנקרא קוונט. אפשר לראות אותו על האריזה הפנימית של גבינת עמק. זה כזה מוצר שכולם מכירים אז זה נחמד ממש.
תום
אז מידי פעם ככה בתוך מקרה גבינות בסופר פוגשת משהו שקרה בתוך הלימודים שלך בשנקר ויצא לעולם כאילו פרויקט ראשון.
שני
זה ממש כיף, זה גם בעצם הפונט היחיד שבאמת אפשר לקרוא לו באמת שימושי ופחות פרוייקט שמתעסק יותר במחקר. או טיפוגרפיה אישית שגם היה לי פרויקט כזה בפרויקט הגמר שלי בשנקר בתואר הראשון.
תום
איזה גופנים קרו אחריו?
שני
היה את הפונט בעצם שאיתו הגעתי לאאא. זה היה אחד הקורסים בשנקר שלמדתי ביחד עם אברהם קורנפלד, למדנו ביחד, הוא עיצב איזה שהוא פונט, אני עיצבתי גם. הוא עבר כמה גלגולים של שמות. קראו לו בהתחלה פרשת השבוע ואז פרשנדתא, והוא פונט שבעצם מזכיר מאוד את הפרויקט שאני התעסקתי פה בחממה. הוא בעצם היה איזה שהוא סוג של פתיח לכל הדבר הזה או מה שהביא אותי אחר כך באמת לפתח את הפרויקט הזה. הוא פונט שמתבסס על כתב רש״י ומשמר את הצורות של כתב רש״י ולוקח אותם לאיזה שהיא פלטפורמה חדשה. באמת, אני מרגישה שהוא יכול לעבוד כפונט, אבל הוא נוגע לקהלים מאוד ספציפיים.
תום
אז בעצם בשלב מוקדם, גם בתוך לימודים וגם אחריהם מעניינות אותך שאלות שעונים עליהם דרך מהלך טיפוגרפי או יש שאלות שמתחילות באותיות ואחריהם את פונה לערוצים של עבודה בתוך מיתוג, כמעצבת בסטודיואים מסחריים. ומאז בשלוש־ארבע שנים האחרונות, נכון? את עובדת בתוך מרחב שמתעסק עם תוכן מאוד מורכב, בהיקפים מאוד גדולים במסגרת העבודה שלך בבריז קריאייטיב. אז את רגילה להתעסק עם כמות מאוד גדולה של תוכן ומחקר ולייצר לה איזה שהיא שפה חזותית ובכל זאת הולכת לשאול שאלות חדשות ואחרות על אותיות. מה מוביל בעצם לפרויקט שעליו נדבר עכשיו שנקרא ״תנואות״?
שני
״תנואות״ הוא פרויקט שהתחיל מהעובדה שהפסקתי לכתוב בעט ובעפרון. בשנות הילדות שלי בתיכון הייתי הייתי כותבת ללא הפסקה ומציירת אותיות כל הזמן. וכבר משם התחילה האהבה לטיפוגרפיה וגיליתי שבאיזשהו שלב פשוט הפסקתי לעשות את זה בכלל.
תום
לא כמהלך אידאולוגי, זאת אומרת במובן שכולנו הפסקנו קצת לכתוב בכתב יד.
שני
יש שעוד עושים את זה, אבל זה הייתה נקודת הפתיחה ומה שהוביל לפרוייקט. והתחלתי לשאול שאלות על כתב היד ומה קורה איתו ולאן הוא התקדם בעצם בשלב הבא אם אנחנו בעצם לא משתמשים בו. ובדרך גם שאלתי את עצמי למה בעצם הוא נראה כמו שהוא נראה? מתי נבחר כתב היד? מה שאנחנו קוראים היום לו כתב יד, אותיות יומיומיות. מי החליט שדווקא הוא יהיה כתב היד? מדוע הוא נראה כל כך שונה מהאותיות המרובעות שאנחנו כותבים איתם? היו לי גם במהלך התואר השני שהתחלתי לעבוד על הפרויקט וגם בתקופה הזאת של החממה, בעצם כל פעם היה לי ילד אחר בכיתה א׳ והם התחילו ללמוד אותיות. וגם הם שאלו את עצמם למה זה כל כך שונה אחד מהשני? שני המקומות האלה הובילו אותי להתחיל ולחקור מה קרה שם בעצם.
תום
זאת אומרת, יש איזה שהוא זיהוי של כתב יד כמשהו שהוא ביטוי מאוד אישי ושמאוד מאפיין כל אחד ואחת מאיתנו באופן ספציפי, וזה אולי הדור האחרון שככה ממש פיתח כתב יד כמשהו שמלווה את היומיום שלו. וילדים וילדות שגדלים כרגע כנראה שכתב היד שלהם יהיה דבר פחות דרמטי, ובכל זאת הם צריכים להתמודד עם הדבר הזה בראשית הכתיבה שלהם בראשית הכניסה שלהם לתוך מערכת החינוך ולומדים לכתוב, ואז כתב היד שלהם לא ממש כבר ככל הנראה יתפתח להיות איזה שהיא זהות עצמאית מעבר לשנות בית הספר שלהם.
שני
כן הם ממש מהר מאוד עוברים למחשב. אני חושבת שגם היכולות שלהם הופכות להיות הרבה פחות משלנו כשהיינו קטנים.
תום
כשאת יוצאת לחיפוש הזה של כתבי יד, המחשבה הראשונה שמניעה אותך היא להכניס בחזרה את כתב היד שלך לתוך הזירה הדיגיטלית? כי אני משערת שהיו גם מי שיגידו לך בתחילת הדרך או שמסתכלים על זה מהצד, בטח מי שלא מגיעים מתוך השדה המקצועי יגידו לך מה הבעיה, יש פונטים של כתב יד, תשתמשי בפונט כתב יד, יש כל מיני דוגמאות. וכמובן שכל המעצבים והטיפוגרפים שמאזינים לנו נחרדים כי יודעים מה ההבדל, ובכל זאת למה זה לא מספק את מה שעניין אותך לעשות?
שני
אז לא, ממש לא עניין אותי לעשות את כתב היד שלי. עניין אותי לחזור אחורה ולראות איזה כתבי יד היו בעבר ואיזה צורות נעלמו כמו שנעלמה הכתיבה הידנית. בעצם גיליתי שנעלמו הרבה צורות של אותיות שאפשר להגיד שהתאהבתי בהם והיה לי מאוד חשוב להחזיר אותם לחיים.
תום
מה זה אומר נעלמו. מתי הן נעלמו?
שני
הם נעלמו למשל, כתב רהוט ספרדי וכתב רהוט אשכנזי, שבעצם כתב היד שלנו יפתח מתוך כתב היד האשכנזי זאת אומרת שכל הכתב הבינוני והרהוט הספרדי בעצם הלכו ונעלמו ולא קיימים. כאן אני חוזרת לפרויקט שדיברתי עליו בעצם על כתב רש״י שזה כתב רבני, כתב פרשני בינוני ספרדי, שיש לו צורות סופר מעניינות כמו באות שי״ן או צד״י שפשוט כבר לא נמצאות היום בשפה שלנו. והן גם מרמזות על התהליך ועל המעבר שבעצם עשתה האות המרובעת אל האות שאנחנו מכירים היום. אפשר לראות אם מסתכלים על המון כתבים, כמו שעשיתי במחקר שלי בעצם פרשתי לפני המון כתבים מתקופות שונות. אפשר לראות באמת מספר לא מבוטל של מהלכים שהיו יכולים להיות בדרך, זאת אומרת היד היא זו שהובילה את כל ההתפתחות שלנו ושל כתב היד העברי עד היום. ובעצם כאן נקודת המפנה. זאת אומרת דיברת על למה אני לא עושה כתב יד אני מתנתקת מזה לגמרי ואני לוקחת את זה לשלב הבא. זאת אומרת גיליתי שבכל אחת מהתקופות, בכל אחד מהשלבים שעברו האותיות, בעצם הייתה השפעה טכנולוגית אוקיי, זה מה שעשה את ההבדלים בסוף. אם דיברתי על הכתב האשכנזי והכתב הספרדי, למה הם התפתחו באופן שונה? אשכנזים השתמשו בנוצה, והספרדים השתמשו באיזשהו קנה קצת יותר עבה, והאותיות נראו שונות לגמרי אחת מהשניה.
תום
כלומר, זה מחקר של התפתחות של אבולוציה מנסה להתחקות אחרי האבולוציה של האות העברית אפשר לומר?
שני
נכון.
תום
ואני רוצה שנעשה כאן רגע סדר במונחים לטובת המאזינים שלנו, כי בעצם התחלנו במילים שהן מאוד שגורות ויומיות שעניינו אותך בתחילת המחקר, כתב יד ואותיות דפוס כמו שהן מוכרות בדרך כלל לקהל הרחב או לילדים בראשית כתיבה. כתב היד הוא הכתב שאנחנו כותבים בדרך כלל באותיות עגולות יותר ששונות בין אדם לאדם לעומת מה שקוראים לו בשפה היומיומית אותיות דפוס שזה האות המרובעת ואת מבחינה כאן בין האות הכתב הרהוט, מה שאנחנו קוראים לו כתב יד לבין האות המרובעת להסביר קצת מה ההבדל בינינם, מתי זה מתחיל, ההבדל ביניהם?
שני
בטח. יש באמצע גם מה שנקרא כתב בינוני, שזה כתב שהוא איזה שהוא שלב כזה בין הרהוט והכתיבה הידנית היומיומית, לבין הכתיבה המאוד מסודרת והמרובעת. אני לא אלך כל כך אחורה כי ההבדלים בעצם בין הכתב הרהוט לבין הכתב המרובע הם קרו באזור ימי הביניים כשהתחילו לכתוב ספרים וספרי קודש נכתבו בכתב מרובע מאוד מוקפד לצידם הפרשנות שלצד כתבי הקודש נכתבה בכתב בינוני בדרך כלל. וספרים יומיומיים או רשומות יומיומיות נכתבו בכתב מאוד זורם וחופשי. זאת אומרת הוא לא היה צריך להיות מחויב לאיזה שהם חוקים.
תום
כלומר ההפרדה הזאת מתחילה מתוך היררכיה של תוכן, מתוך שימושים שונים של תוכן, ובעצם מתוך גם הפרדה החזותית על הדף בין הטקסט הקדוש לבין הפרשנות, לבין הערות קטנות שאנשים כותבים לעצמם לצד הספר. אבל גם מתוך סוגים שונים של שימוש, כשדברים נכתבים באות מרובעת, גם בשלב שהם נכתבים באופן ידני, הם נכתבים כדבר חשוב יותר שנשאר ליותר זמן, שהוא הקרוב יותר לרשמי.
שני
כן, זה בדרך כלל כתבי דת לרוב. זה נשמר גם לימנו בעצם.
תום
כשמתפתחת את האות המודפסת היא על סמך האות הזאת, ולכן היום אנחנו מכינים אותה אות דפוס. זאת אומרת מה שנמצא בספר הוא האות המרובעת, והבינוני מה קורה לו?
שני
הכתב הבינוני זה הכתב הפרשני, אבל לא רק, זאת אומרת, זה איפה שהוא קרה כתהליכי כתיבה יומיומיים, זאת אומרת, פשוט ממש המשתמש בעצם משחק פה איזה תפקיד מאוד חשוב והאינדיבידואל כל אחד עם כתב היד שלו. בעצם כל אחד לקח את האות לכיוון שלו. אין הרבה כתבים בינוניים, וזה מיוחס בעיקר לתקופת ימי הביניים, אבל אני חושבת שגם מאוד מעניין לחזור עוד יותר אחורה. אוקיי, זה לא מוגדר כתב בינוני וזה לא מוגדר כתב מרובע, אבל אם נחזור אחורה בזמן לכתב הפרוטו־סינאי שהוא היה כתב יותר פיקטוגרמי, ממנו בעצם התפתח הכתב הפיניקי ומשם התפתחו גם העברית וגם הלטינית.
תום
זאת אומרת אנחנו מדברות על ראשית האל״ף־בי״ת שמתרחשים כאן גיאוגרפית באזור פחות או יותר, ומהם מתפתחת המערכת העברית כמהלך יחסית מאוד מוקדם.
שני
נכון וזה מאוד מעניין לראות שהעברית והאותיות המרובעות שאנחנו מכירים היום התפתחו מתוך כתיבה ידנית, זאת אומרת האותיות, הכתב הפיניקי ככל שהאנשים כתבו והשתמשו בו באופן יומיומי ומהיר, כך בעצם האותיות קיבלו רגליים כלפי מטה והפכו למה שהם היום, ולעומת זאת הלטינית התפתחה מסיתות באבן ולכן היו אותיות מאוד שונות. אם מסתכלים על זה ככה בטבלה מסודרת זה, בעצם הרהיטות התחילה שם.
תום
שזה משהו שהקנה לעברית הרבה מהאופי שלה. שהיא שפה מורכבת, חלק ניכר מהמעצבות והמעצבים שדיברנו איתם כאן דיברו על הבעיות של העברית ועל זה שהיא פחות מוסדרת ופחות ברורה. אבל את בעצם עשית מהלך השוואתי מאוד גדול, מתוך המון מקורות שונים. באיזה מקורות נעזרת כדי להבין את ההתפתחות הזאת של השפה?
שני
יש אינספור מקורות ויש תקופות שונות וניסיתי להתמקד בשלבים בשלבי המעבר, בעצם במקומות שבו נגמר כתב מסוים ומתחיל משהו אחר. אז הלכתי אחורה גם באמת לתקופת כתב הסינאי ופרוטו־סינאי והפיניקי והסתכלתי מה קרה שם ואיך התפתחו האותיות העבריות. הסתכלתי כמובן על ימי בית שני והמגילות הגנוזות שזה תקופה מאוד חשובה.
תום
זה איזה שהוא ממצא טיפוגרפי סופר דרמטי, זאת אומרת לא רק בהקשר של ממצא היסטורי והמשמעות הדתית שלו, אלא בעצם איזשהו ממצא שכשהוא מתגלה בארץ גם נורא משפיע על הטיפוגרפיה של אמצע המאה, מאוד משפיע על האנשים שעובדים ועובדות כאן. זה משהו שאת חוזרת לראות כשאת משווה למאוחרים יותר.
שני
נכון, בעצם אספתי המון מקורות והסתכלתי עליהם. הלכתי לתקופה בעצם של ימי הביניים. ובתקופת הגלות שבה העברית קיבלה המון ביטויים, לא רק ספרדי ואשכנזי היה גם כתב מזרחי. אני באמת התמקדתי יותר בספרדים והאשכנזי כי לא רציתי להתפזר ורק שם יש אינספור של סוגים, זאת אומרת, באיטליה התפתחו גם ספרדי וגם אשכנזי, גרמניה, נראה אחרת, יש איזה שהיא השפעה של הסגנון הגותי. וככה השתדלתי לאסוף מכמה מקורות ולהעמיד אותם ולעשות השוואה אחד בין השני ולראות איזה צורות התפתחו פה ואיזה צורות התפתחו שם וזה נקודה מעניינת כי היא באה לידי ביטוי מאוד בצורות שבחרתי בסוף להכניס לתוך הפונט. המגוון, הכוונה המגוון רחב שקורה שם בימי הביניים. הסתכלתי על טיפוגרפיה עברית.
תום
זאת אומרת, את לא עוצרת בימי הביניים מגיע ממש עד ימינו, עד גופים שיוצאים קצת לפני.
שני
נכון אז הלכתי בעצם תקופת קום המדינה, ששם נכנסה העברית כשפה הרשמית במדינת ישראל והוחלט על כתב היד שאנחנו מכירים היום ככתב יד רשמי, התחילו ללמד אותו בבתי ספר. אז הסתכלתי בעצם על חוברות לימוד.
תום
מה זה המהלך הזה, של להודיע על כתב יד רשמי, מי עושה את הדבר הזה?
שני
אז אני לא הצלחתי לגלות באמת, אוקיי, אני לא יודעת איך זה קרה ואיפה אבל זה קרה וזה הוכנס למערכת החינוך ויש חוברות שמלמדות איך לכתוב בכתב יד כתיבת תמה.
תום
כלומר יש איזה שהוא רדיו של מודיעים שמעכשיו זה כתב יד נכון ותקין ומאותו רגע מערכת החינוך מתחילה ללמד את הדבר הזה. וזה אחד הדברים שהתייחסת אליהם, החוברות הראשונות האלה של לימוד כתב יד.
שני
כן הלכתי לכרזות כרזות שיצאו בשנות החמישים-שישים שבהם בעצם היה ציור אותיות, עדיין לא פונטים, לטרסטים שיצאו.
תום
לטרסטים לטובת צעיר המאזינים שלנו הם דפים של אותיות מודפסות שאפשר לעבור עליהם ולהכניס אותם לתוך לתוך פורמט על נייר מודפס, בעצם מין גרסת פונט ללא הדפסה.
שני
כבר אז לא היו הרבה מערכות סדורות של כתב יד, כן, של דפוס של אותיות דפוס, של אותיות מרובעות, זה באמת היה ללקט. מה שנקרא כתב רהט ורולי מהתקופה הזו. ורק בהמשך התפתחו יותר ויותר גופניים של כתב יד אז כמובן שגם הסתכלתי עליהם.
תום
של אות רהוטה, אות קורסיבית אולי, עוד דברים שהם מיועדים לשימושים אחרים. נכון הרבה פעמים לילדים, לכותרות למין.
שני
כשהיינו ילדים אז היה את גוטמן יד שנמצא בכל מערכת וורד, אבל בהמשך התפתחו גופנים כבר יותר משוכללים ומעניינים טיפוגרפית. גם של הגילדה, גם של אאא.
תום
כן שוחחנו כאן במסגרת הזו גם עם דני הטייס ודיברנו קצת על העבודה שלו. ואת מגיעה ממש היה דברים יחסית מאוד מאוחרים, וביניהם גם גופנים וריאבילים. שנדבר קצת תכף על מה זה הדבר הזה ואיך זה מניע דברים בפרויקט שלך ואת מייצרת איזה שהיא, איזה שהוא גוף ידע מאוד גדול שיש בו גם דוגמאות וסריקות של כתבי יד עתיקים וגם של דברים מודפסים מאוחרים יותר ויותר וגם של ראשית כתיבה של ילדים.
שני
נכון, אז אספתי בעצם גם מהתקופה הזאת אספתי כתב יד בדפוס ובמה שנקרא כתב יד כן, גם של מבוגרים וגם של ילדים בראשית כתיבה והסתכלתי עליהם. זאת אומרת איך איך? איך אנחנו היום כותבים ואיך נראים הצורות? אני חושבת שכמו שאמרת, זיהיתי שהיו שלבי מעבר ומה קרה בהם? ובאמת תהיתי איך איך אני מייצרת את השלב הבא שלי, ואני חושבת שמה שהיה לי בעיקר מעניין לראות ולעשות מתוך הפריסה המטורפת הזאת שעשיתי, זה לראות מה אני רוצה להחזיר לחיים בדרך שלי, איזה צורות אני רוצה לתעד. כמובן שאני מתעדת אותם לפי הפרשנות שלי ואיך שאני רואה אותם. ובעצם השלב הבא היה לייצר לעצמי את שלבי המעבר כפי שאני תופסת אותם, מתוך הכמות המטורפת של האותיות שאספתי. בעצם עברתי לעיפרון למרות שרציתי כביכול להתנתק ממנו, אבל הרגשתי שזה גם שלב חשוב מאוד בדרך. זאת אומרת לעבור דרך העיפרון ולהתחיל בעצם לצייר לעצמי את הצורות שאני רוצה או שאני רואה לנכון מתוך כל המאגר הזה. ככה היו לי שלושה ספרי סקיצות שבהם ציירתי אותיות.
תום
שנבחרו בתור נקודות המפנה המשמעותיות בין צורה לצורה או בהתפתחות טכנולוגית או בהתפתחות תרבותית עד שנהייתה לך סדרה של המון צורות לכל אות לכל אחת מהאותיות.
שני
נכון ובהתחלה התחלתי בלזרוק ולצייר אותיות פשוט לפי לפי הדברים שאספתי וגם התחקיתי אחרי הכתבים שאספתי בדרך ויצרתי לי איזשהו בליל של אותיות. ובהמשך יצרתי מעברים, לקחתי איזה שהיא צורה של אל״ף וטיילתי, זאת אומרת עשיתי איזה שהוא מסלול שעובר בין אל״ף דפוס ואל״ף של כתב יד העניין. הוא שבדרך לא התחייבתי לאיזה שהוא מעבר לינארי מבחינת הזמנים. זאת אומרת, אספתי צורות וראיתי איך אני יכולה לקחת מהתקופה הזו צורה ומהתקופה הזו צורה ולייצר לעצמי את המעבר שלי, שבעצם מתעד צורות שונות שעברה העברית ויוצר משהו חדש.
[דימוי מעברים]
תום
כלומר יש לך דוגמאות מכל התקופות, אבל הן לאו דווקא מסודרות עכשיו באופן ליניארי אלא לגמרי מתוך הצורה וההשתנות של הצורה.
שני
נכון.
תום
וכמה אותיות נוצרו ככה באופן הזה?
שני
מלא אותיות. קודם כל, כל האותיות, כל אות קיבלה את המעבר שלה. זה התחיל בסקיצות ועבר למעבר סופי בכלל לפני שעברתי למחשב ולפני שנגעתי למחשב היה לי איזה שהם מעברים לכל אות ואות בשפה העברית. ואפשר להתחיל לדבר בעצם על הטכנולוגיה, כן שזה שכמו שהזכרתי מקודם, בעצם כל שלב מעבר כזה בהתפתחות של האות העברית עבר איזה שהוא שינוי טכנולוגי שהשפיע על המהלך. ואנחנו ממש בתקופה שנכנס, נכנסה הטכנולוגיה של הגופנים הוריאבילים. שהם בעצם גופניים שמאפשרים לנו לייצר תנועה בתוך הפונט. זאת אומרת המעצב, מייצר איזשהו ציר אוקיי, אז אנחנו מכירים את זה היום שאנחנו רואים אותיות בבולד או אותיות צרות שהופכות לרחבות, מבולד לרגיל התכוונתי כמובן. אבל אני בחרתי להתייחס לזה ולייצר איזשהו ציר חדש. ציר הרהיטות קראתי לו.
תום
זאת אומרת עד כמה האות הזו רהוטה לעומת מרובעת.
שני
היא שומרת על על עובי אחיד אבל היא משתנה בתנועה ובצורה של האות עצמה. לא נתקלתי באיזשהי תנועה כזו שקיימת, וזה היה מאוד מאוד מאתגר כי השינויים הם מאוד גדולים, בין אות אחת לאות שנייה, ולייצר מעברים כאלה עם צורות מאוד שונות אחת מהשנייה. זה עבודה, עבודה רבה.
תום
כלומר, כשאת מסתכלת על ציר הזמן ואת מזהה שבכל פעם שיש התפתחות טכנולוגית משתנה גם משהו באות, כל דבר כזה הוא הזדמנות. להסתכל על התקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. את אומרת רגע חוץ מהצער או הנוסטלגיה כלפי כתב היד, יש כאן התפתחות טכנולוגית עכשווית שהיא הזדמנות. את קצת מנסה להאיץ או לדמיין את האפשרות של ההתפתחות הזה, ואחת ההתפתחויות האלה היא הימצאותם של גופנים וריאבילים כמשהו חדש. את יכולה להסביר רגע מה זה הדבר הזה ולמה הוא מעניין?
שני
גופן וריאבילי הוא בעיקרון התפקיד שלו היה להאיץ את האינטרנט. הוא גופן שמקדד את כל המשקלים השונים תחת קובץ אחד ויחיד. זה גופן שבו המעצב בעצם מגדיר נקודות קצה והמחשב מחשב את נקודות הביניים. הוא מאפשר בעצם למשתמש הרבה יותר חופש פעולה. שזה גם היה מאוד רלוונטי לפרויקט שלי, זאת אומרת להכניס את המשתמש פה. כי הוא יכול לבחור בעצם במקום בסקאלה של 1, 2, 3 או 4, בעצם אין סוף אפשרויות כי הוא יכול לעבור בדרך ולבחור בין רגיל לבולד, אוקיי לא להעצר על מדיום, אלא לבחור באיזה שהיא נקודה ספציפית שמתאימה לו.
תום
והשימוש הקלאסי שלו הוא שאני יכולה לבחור או לקודד כמה האות רחבה, כמה הקו של עבה, כמה היא גבוהה וכל מיני דברים כאלה כמו שאנחנו יכולים לשנות את המרווח בין האותיות או המרווח בין השורות. ואת עושה איתו משהו אחר.
שני
אני משתמשת ביתרונות שלו בזה שהוא מאפשר דינמיות ומאפשר תנועה, כדי לקחת בעצם את כתב היד למקום חדש, ואני חושבת לעצמי בעצם איפה יכולה להיכנס, איפה יכול להיכנס המשתמש? איך אם אני אוכל בכתב ידי להחליט על אל״ף כזו או אל״ף אחרת איך אני יכולה להביא את זה היום למחשב? ואני חושבת שהטכנולוגיה הזאת וההכנסה של מספר רחב של אותיות לתוך גופן אחד יכול גם לאפשר למשתמש לבחור את הכתב שלו את האותיות שהוא אוהב מתוך המערכת הרחבה מאוד והאתגר היה באמת לייצר מערכת שעובדת ביחד, זאת אומרת שכל האל״פים יעבדו עם כל הבי״תים. ולכן גם יצרתי בעצם פונט שהוא מונולינארי. בעצם נטרלתי קצת את כל הקישוטיות על מנת לאפשר לצורות השונות לעבוד ביחד כגופן בעצם שיהיה אפשר לבחור ממשקל אחד אל״ף, ממשקל שני בי״ת וכולי.
תום
כלומר, כשאת עובדת באופן מונולינארי שכל הקווים באותו עובי, יש משהו שהופך את כל הדוגמאות שאספת הם נדמות כולן מאוד עכשוויות. גם אם יש דברים שדגמת שהם לגמרי עתיקים, ויש דברים שדגמת שהם לגמרי פיקטיביים, צורות שלא היו קיימות מעולם.
שני
עיצבתי שבעה משקלים תוך כדי שאני מסתכלת מה קורה למשקל ביניים בינהם. דאגתי בעצם שכשאני מעצבת את שתי נקודות קצה מסוימות אני רואה מה קורה באמצע. וגם זה איזה שהוא סוג של עיצוב למרות שלא נגעתי בנקודות שם, וכך נוצרו 13 משקלים כביכול קבועים. יש גם את מקומות הביניים ודווקא הם המקומות המעניינים בעיניי, זאת אומרת נקודות הקצה הם צורות שכולנו מכירים היום ואני באופן אישי מתחברת יותר לנקודות הביניים. שם מצוי הקסם של כל הצורות שאבדו ונעלמו, והקסם של הכתיבה הידנית, שזו הדרך החדשה שלי ליישם אותו.
תום
אינסוף צורות אפשריות או האם זאת עדיין אל״ף וזאת עדיין אל״ף זאת אומרת כי יש שם המון צורות שהן מוכרות לנו, אבל גם שונות לגמרי, דברים שהיו קיימים, דברים שלא היו קיימים מעולם. וההזדמנות אולי הכי רדיקלית של מה שאת מציעה זה שהוא נמצא בתנועה מתמדת. כלומר לאורך רוב ההיסטוריה האנושית האותיות נאלצו להישאר כמשהו סטטי על הדף, ואת מגיעה איתן למסך ומציעה להן לזוז כל הזמן.
שני
נכון, זה עוד איזשהי שאלה ששאלתי את עצמי. הגופן אפשר להשתמש בו בתכנות ולייצר איזושהי תנועה, זאת אומרת לראות את המעברים קורים על המסך. ואני תוהה מה קורה לקריאות שלנו כשאנחנו רואים את האותיות משתנות תוך כדי, ומה קורה כשאל״ף בכתב יד פוגשת ת״ו בדפוס או מה קורה כשחלק מהאותיות לא קריאות וחלק כן קריאות? ואני חושבת שזה גם מאוד מתאים לעולם שלנו, שבו אנחנו צורכים אינפורמציה מאוד דינמית. אנחנו קוראים טקסטים קצרים, אז אני יכולה לאפשר לעצמי לייצר תנועה ולמשוך את העין של אנשים, כי זה כי זה מה שחשוב היום.
תום
תשומת לב, כן.
שני
וזה מעניין אותי לראות איך איך אנשים מגיבים לזה. אם הם קוראים את זה, האם הם צריכים לקרוא את זה? אולי הם לא צריכים לקרוא את זה, מספיק שזה ימשוך את העין.
תום
יש כאן מהלך שהוא כמעט כוריאוגרפיה של אות ואז כוריאוגרפיה של משפט, של פסקה, של לראות את הדבר הזה. דיברנו הרבה על המהלך של כל אות עם עצמה, אבל בעצם האותיות האלה לא מתקיימות בוואקום אלא תמיד מחזיקות איזשהו משפט, מילה, פסקה, עמוד של טקסט, ספר שלם. זאת אומרת, יהיה מאוד מעניין לראות כמה טקסט הדבר הזה יכול להחזיק. אני חושבת שדווקא הניסיונות שלך להישאר איתו, לא רק כאות כותרת, אלא לאמץ בתוכו טקסטים ארוכים יותר, או אם יותר היררכיות, דווקא מציעים הרבה הזדמנויות עתידיות להתפתחות של המחשבה הזאת. לאן את ככה מדמיינת את השימוש של הדבר הזה?
שני
קודם כל אני, ממש בא לי שישתמשו בו כי אני חושבת שיש בו מנעד רחב של אפשרויות. אפשר באמת להשתמש בו כל משקל בנפרד ולייצר דברים בפרינט ובאמת טקסטים ארוכים, ואפשר לקחת את זה לכיוון הכי דינאמי שיכול להיות. ואני מתייחסת לזה בתור כלי. אני חושבת שממש מעניין אותי לראות מה אנשים, מה מעצבים רוצים לעשות עם זה? זאת אומרת, אני מעצבת בסופו של דבר כלי והמשתמש פה הוא חלק חשוב.
תום
כן, בעצם יצאת קצת בהתחלה מהחוויה האישית גם שלך כמשתמשת במרכאות של כתב ושל כתב יד, ואת בעצם מחזירה המון כוח, לא רק למעצבים אלא גם למשתמשי הקצה. לחשוב על איך נראית האות או המילה או הפסקה שהם יעצבו. ואולי לייצר מין כתב גמיש כמו שאת קוראת לו במרחב הדיגיטלי הזה. יהיה מעניין מאוד לראות לאיזה סוג של של פרויקטים הוא יכול לשמש או אחרת, שאולי אחד הקסמים הגדולים של עיצוב אותיות זה לראות את המעצבים העתידיים, מפתיעים את התכנון המקורי של הטיפוגרפים והטיפוגרפיות.
שני
לגמרי, אני סקרנית ממש.
תום
אז המחקר הארוך הזה שאת בעצם עושה מאז 2019 און אנד אוף, מגיע עכשיו לאיזה שהוא קצה, לאיזה שהוא סיום בסיום החממה. מה הדברים השאלות הגדולות הבאות, או הקטנות, שמעניין אותך להמשיך ולפתח בתחום הזה?
שני
א׳ אני לא רואה שזה פרויקט שהסתיים עכשיו בחממה. מבחינתי אפשר עוד להמשיך לפתח אותו, אני רוצה להמשיך לפתח אותו. אני חושבת שאפשר לייצר פונט כזה גם בשפות שונות. סופר מעניין לראות איך זה עובד ביחד. אפשר עוד להכניס משקלים לפונט, שהם גם יהיו בתנועה ולראות מה קורה בעולם הזה. משקלים אני מתכוונת לצירים אחרים ולא ציר הרהיטות. ומה שאלת, מה אני רוצה לעשות הלאה, נכון? וואו אני לא יודעת, אני לא יודעת לענות לך על זה.
תום
אנחנו נגלה, אנחנו נגלה בעתיד. אני חושבת שאת מציעה כאן איזשהי הצעה שהיא באמת רדיקלית, להתפתחות של השפה העברית והיא בעצם מייצרת איזה שהוא מרחב שגם מעצבים נוספים יוכלו להצטרף ולשאול את השאלות פה כולל בשפות שאת אולי לא דוברת ואז אנשים אחרים יוכלו לעשות מין מחקר התפתחות האות בשפה שלהם ולהציע הצעה לתוך ההזדמנות הזאת שאת מייצרת. והמפגש הזה בין השפות גם יהיה מאוד מעניין. אבל עכשיו עם העיקרון הזה שיצרת אפשר בעצם להמשיך וליצור עוד פונטים, עוד סגנונות, עוד, אולי לא מונוליניארים, אולי בצירים אחרים של השתנות אבל שמחזיקים את כל הידע הזה של של התפתחות האות.
שני
נכון, זה מעניין לראות איך זה יכול לעבוד, מה קורה כשמכניסים פה אותיות סריפיות לתוך הדבר הזה? מה קורה כשהמעברים הם הרבה יותר חדים בין אות מאוד מרובעת או עבה, לבין אות מאוד מאוד דקה. יכולים להיות לזה כיוונים מאוד מעניינים.
תום
טוב נראה לי כמו המשך מבורך להתפתחות של מחקר גדול שיכול להמשיך. ומי יודע, אולי עוד יזדמן לך להשתמש בגישה הזאת גם בתוך התכנים המורכבים שאת מתעסקת איתם ביום יום ובעבודה המסחרית יותר.
שני
הלוואי. חלום אם שני העולמות האלה יוכלו להיפגש, זה יהיה נהדר.
תום
נחכה ונראה. תודה רבה שני אנחנו נחכה לראות את הפרויקט הזה וממשיך להתגלגל ולהתגשם.
שני
תודה לך, תום.
תום
ותודה שהייתם איתנו.
