פודקאסטים

תום
נמצא איתנו היום, דני הטייס, היי, איזה כיף שאתה כאן.

דני

ממש.

תום

אני מאוד שמחה על ההזדמנות הזו גם שניפגש וגם שנדבר קצת על אותיות ועל איך ולמה כל הדברים האלה שאתה עושה. אז אני אשמח אם רגע תציג את עצמך ונמשיך משם.

הטייס
אוקיי, אז, דני ״הטייס״ שקוראים לי ככה בגלל חותמת שמצאתי פעם בשנה ב׳ של דמות של טייס, Airman, פיל של שנות החמישים. פשוט תמיד שואלים את זה אז אני כבר מוריד את זה מהשולחן.

תום
מצאת ואז עשית איתה משהו.

הטייס
החותמת שהתה איתי והתחלתי להשתמש בה מידי פעם בכל מיני שימושים. הכנתי כריך לבת זוג שלי אז ארזתי אותו והחתמתי וזה היה ״הטייס כריכים״, היו כל מיני תתי־חברות לטייס ובסוף הוא נכנס לפרויקט גמר שלי וככה הפך לכינוי מקצועי. אז כן, למדתי בבצלאל עיצוב גרפי, אני מאחרוני הנכנסים לבצלאל במחלקה בשם הישן עיצוב גרפי. התאהבתי באותיות מהשיעור הראשון של טיפוגרפיה שנה א׳ עם אבי אייזנשטיין, שאותו אני מלמד גם היום אחרי הרבה שנים.

תום
מה זה הרגע הזה שאתה מתאהב באותיות?

הטייס
בתחילת שנה א׳ יש תרגיל שנקרא עיצוב אות חדשה. וזה פשוט אני בחרתי את הפונט חיים מי שמכיר. זה פונט מאוד מאוד מינימליסטי ומופשט, מאוד אהבתי את הצורות הגיאומטרית הפשוטות שלו, הבאו-האוסיות. ובתרגיל אתה צריך להמציא אות חדשה פשוט לתת עוד טייק שלך על צורה כל כך מופשטת הזאת. ברגע שעשית התחלתי לעשות אותו יצאו לי שלוש אופציות ואבי ממש התרגש, אני גם מאוד התרגשתי עוד לפניו. והבנתי שזה האהבה הכי גדולה שלי. הגעתי לבצלאל קצת מכיוונים גם של איור, גם של אנימציה, אבל זה הכל נעלם בשניה שהרגשתי את האותיות בפעם הראשונה.

תום
זה מבורך ולא מובן מאליו להתאהב במשהו ככה, ממש בתחילת בתחילת הדרך המקצועית, ושהוא ישאר כזה העיסוק המשמעותי כל כך הרבה זמן אחר כך. למרות שהרבה ממה שאתה עושה היום או מאז מאוד שונה מחיים. אני יכולה לראות מה מושך בפונט הזה, והוא באמת מאוד חשוב. מצד שני, הדברים שאתה עושה עכשיו הם אחרים.

הטייס
נכון, חשבתי על זה קצת בבית פתאום נזכרתי בכוס חלב פונטים ראשונים ונורא עגלגלים וחמודים והמתוקים שבאמת התאהבתי בהם כבר בתקופת הלימודים. אבל ונורא מכירים אותי גם בפונטים החמודים אבל אני לא רק כזה. אני גם חושב שחיים הוא גם חמוד.

תום

אני מסכימה איתך.

הטייס

 זה נכון שבדיוק לימדתי את הסטודנטים שלי שיעור שעבר שחיים ככה דיברנו ושאלתי אותם איזה תחושות זה עושה להם וחיים העלה רק קר, מרובע, קשה, משעמם, לא נעים. זאת אומרת, הכל היה תחושות כאלה כבדות ולא נעימות. אבל אני חושב שחיים הוא גם כמו קוביות משחק, כמו לגו והוא גם ילדותי באותה מידה שכוס חלב הוא ילדותי ואני אומר ילדותי באהבה כי זה הילד שבי שפגש אותו והתאהב והיה חייב לעשות איתו משהו.

תום
יש משהו מקסים בהגדרה הזו של ילדותי, שיש פה משהו שהוא מלא אפשרויות. ויש אותיות שאפשר לעשות איתן פחות דברים, שאולי כאילו קל לעבוד איתן או שהן יותר נפוצות, אבל דווקא האותיות האלה הן כאלה שאפשר לעשות איתם המון דברים ויכולות להיות מאוד מפתיעות.

הטייס
נכון.

תום
כשקצת חשבתי לקראת השיחה שלנו גיליתי והופתעתי שכוס חלב בן 21, זה זמן מה.

הטייס
זה די מדהים. בעיניי הוא בן 21 חודשים. הוא נשאר קטן בעיניי, נשאר ילד, כן.

תום
מאיפה הוא מגיע? הוא הראשון, אחד הראשונים נכון?

הטייס
רציתי באמת להגיב למה שאמרת שבאמת יש אותיות שזה כמו אם אמרתי שחיים הוא כמו לגו אז מרגיש לי שכוס חלב וארטיק ואולי אפילו קרטיב הוא בין לבין, הם נורא פלסטלינה, שאפשר ללוש אותם.

תום
אז מי הראשון שככה מוציא תחת ידיך ואומר אוקיי, זה פונט?

הטייס
אני חושב שכוס חלב הוא האהבה הכי גדולה שלי של תחילת עיצוב הפונטים ואני חושב שנורא נמשכתי אליו דווקא באופן ייחודי בגלל שהיו בו כל מיני אופציות שונות כמו הפלסטלינה שדיברנו עליה. זה פונט פלסטלינה. היו אותיות בפונט שהיו חצי כתב וחצי דפוס, וזה מה שמשך אותי בו. זאת אומרת הוא מאוד ״כתבי״, מאוד עגלגל וילדי, ומצד שני יש לו את השילוב בין דפוס לכתב.

תום
כן, הוא מרגיש בנוח לעשות את שניהם או לעבוד עם שניהם ומצד שני יש הרגשה שמותר בו הרבה דברים.

הטייס
אז זהו אז אני אספר שבכוס חלב שמצאתי אותו במודעה משנות החמישים של תנובה שהיה כתוב בה ״הארוחה המושלמת עם כוס חלב ועוגיות״ זה נשמע נפלא. במקרה הזה היו המון המון אותיות שמצאתי, אז אני לא יודע אם אני הייתי מוצא נגיד חמש אותיות אז הייתה יוצאת לי, הייתי עושה חלק מהאותיות כמו שמצאתי אותם. אז בגלל זה אני חייב המון למקור של כוס חלב. וזה למשל בניגוד למקרה של מן שבו עשיתי את כל האותיות משתי אותיות אז שמה יש לי המון אחריות כמעצב. כוס חלב יש לי יותר כמתאהב.

תום
ואז הבחירה היא מצד אחד אתה מוצא איזה שהוא מקור השראה ומייצר מתוכו את הגופן החדש הזה, ואז משחרר אותו לעולם, והוא הולך לשחק עם הילדים האחרים ומעצבים אחרים עושים איתו דברים. מה קורה שם? אתה מופתע לפעמים או שקורים הדברים שציפית להם.

הטייס
אני בדרך כלל מופתע ושמח לראות. גם אם יש עיצובים מזוויעים ויש לפעמים עיצובים ממש בלתי נסלחים אני תמיד שמח לראות וזה מרגיש לי כמו ילדים שאני פשוט תמיד שמח לראות אותם, לא משנה כמה הם מזייפים במופע של סוף שנה.

תום
אנחנו מדברים על זה הרבה גם בשיחות כאן וגם בכלל שמדברים על טיפוגרפיה שזה איזה שהוא תחום שמצריך מצד אחד הרבה מסירות למשהו שהוא לפעמים נראה מאוד קטן מבחוץ. ומצד שני הרבה ענווה בגלל שבסופו של דבר הוא צריך להיות מין כלי עבודה למעצבים אחרים, והפוטנציאל שלו להשפיע על התרבות החזותית שמסביב הוא כמעט אינסופי, כי זה יכול להמשיך ולהמשיך ולא צריך שאתה תעשה את כל הפוסטרים ובהחלט יש גופנים שככה יצרו מהפכות של ממש. ובתוך זה הרבה ממה שהגופנים שאתה עושה הם מתייחסים בכלל לנישה שהיא לא מספיק מטופלת בתוך הטיפוגרפיה העברית שהיא האות הקורסיבית. מה מעניין שם?

הטייס
אז אני חושב שמה שמשך אותי, בעיקר שזה תחום נורא באמת גולמי, שעוד לא טופל ויש בו המון אפשרויות, אפשר לעשות מה שאתה רוצה. אהבתי את החופש הזה של לשחק כמה שאני רוצה ואני לא חייב להיות אל״ף דפוס או דל״ת או צורות האלה של האותיות דפוס שלנו, שזה בעצם הCAPS כן? בעברית אין לנו Lower Case ואין לנו Italic אז עוד הכל מותר שם.

תום
אתה יכול להסביר את זה רגע לטובת מאזינינו, למה הכוונה שזה בעצם ה Upper Case?

הטייס
שבעצם העברית היא כמו, זה התחיל ברומי, האותיות הRoman שמהם יצאו הCAPS הלטיניות ובעברית נשארו פשוט עם הCAPS מאז. וכנראה הסברה היא שהשימוש היה רק דתי ולכן לא היה הרבה שינויים. כל השימוש של הכתיבה של האותיות בגולה של 2000 שנה. ובמקביל, טוב גם היה שוק הרבה יותר גדול ללטיני וגם השימוש לא היה רק דתי ושמה הייתה התפתחות, האגדה מספרת שנזירים איטלקים היו צריכים לגמור הרבה, הרבה ספרים בשביל לא יודע מי הם עשו את זה, ישות פאודלית מסוימת, אז הם פשוט כתבו נורא מהר ואז המציאו את ה- Italic. ובעברית אין לנו, יש לנו רק את הCAPS והתחום של הItalic או הקורסיבי או רהוט יש לו הרבה מופעים. זאת אומרת לא הרבה אבל אני גיליתי מופעים מהממים של כתיבה קורסיבית אפשר למצוא אותה גם ולראות. אבל זה לא התפתח לכדי עיצוב סט אותיות שימושי בר־קיימא כמו בלטינית. ובגלל זה כל הסיפור הזה, בגלל זה אני כל כך נהנה לטפל באזור הזה, כי זה אזור משחקי, זה כמו גן משחקים, זה גן שעשועים כזה שהכל מותר בו עדיין קצת, אז זה נורא כיף. ליצור את הגופנים הקורסיביים שלי הכי נהנתי אני חושב, באמת מעניין. יש לי את פונט רענן שהוא היה הבסט סלר שלי איזו תקופה מאוד ארוכה והוא דווקא לא כזה כיפי בעשייה שלו ובפיל שלו, אבל כמובן שהוא הרבה יותר שימושי בגלל זה.

תום
זה מעניין שאתה מדבר על הנאה כי באמת יש בהם משהו מאוד שמח. זאת אומרת, בכלל המלאכה הזאת של עיצוב אות, כשחושבים עליה רגע מבחוץ או מי שלא עוסק בה, אומרים שזה נשמע מאוד משהו שעושים עם כזה לופה או מיקרוסקופ ושחור לבן ושהתנועה שם היא מאוד קטנה, אבל אנחנו יודעים שככל שמתקרבים פנימה קנה המידה של העולם משתנה לגמרי ואפשר מאוד מאוד לשחק ומאוד להתפרע בתוך הדבר הזה, וכשעושים זום אאוט בחזרה לתוצר אז יש פה משהו שמח. זאת אומרת, נראה שהתהליך הזה הוא תהליך של שמחה ושל סקרנות.

הטייס
התהליך הוא ממש מרגש, של שמחה, של יצירה, של לידה, זה ממש מן הריון כזה. אני לפעמים מדמה את זה להריון שאתה בעצם מגדל, או הריון או בעצם אפשר גם לקחת את זה מלידה ועד גיל 18 שאתה מגדל ילד ואז אתה מוציא אותו לחופשי לעולם. זה כמו הריון כזה ואתה, הרבה פעמים יש פונטים שאתה פשוט, בתחילת הדרך פחות גם חזרתי לפונטים לסיים אותם בעצם. אבל הרבה פעמים פשוט מניח פונט וחוזר אליו שנה הבאה או שאתה עובד עליו כמה חודשים ואתה עובר באמת תהליכים ואתה מבין דברים חדשים ואתה רוצה לראות, אתה יודע לאן מה הדרך החדשה שהוא הולך אליה.

תום
ואז הם יוצאים לדרך החדשה, וכאמור אתה עושה את זה כבר זמן מה. אתה רואה הבדל בשימושים שהגופנים האלה מגיעים אליהם לעומת איפה שהם היו לפני עשרים שנה? זאת אומרת, אני חושבת על לפני, כשיצא כוס חלב או קרטיב וארטיק שיצאו לראשונה והיה אפשר לראות אותם אני חושבת בדרך כלל בדברים לילדים.

הטייס
נכון מדי פעם מפציעים שימושים שהם לא ילדים או אוכל או גלידות. וזה די מגניב לראות כל מיני דברים כזה שוואלה זה קול כאילו הפתעה.

תום
אני מקווה שנראה יותר, זאת אומרת אני מקווה שאותיות הקורסיביות יכנסו יותר ויותר לשימוש.

הטייס
זהו רציתי להגיד שאני כאילו דיברת איתי, כשדיברנו לפני זה חשבתי באמת על הקורסיבי, שבעצם בשנה האחרונה או בשנתיים האחרונות כבר לא נוגע בו והתחיל לעניין אותי קצת דברים אחרים. אני עושה לפיטר בילאק חברה שנקראת טייפוטק גרסה עברית לאחד הפונטים שלו שהוא מאוד לא קורסיבי. ומפתח במקביל עוד פונט אחר שהוא מאוד לא קורסיבי ואני ארחיב על זה.

בטח בטח ספר לנו.

הטייס
כן, אבל הסיפור קצת יותר ארוך כי צריך טיפונת מהרקע. לפני כמעט שנה נפטרה בת זוג שלי של 22 שנה, אבל אחרי 11 שנה של סרטן שמתוכו שמונה שנים חיינו לגמרי רגיל, כי הייתה באמת בן אדם מדהים, אבל בשנים האחרונות ככה פחות ופחות.

תום
התמודדות קשה, אני משתתפת בצערך.

הטייס
כן, תודה רבה. ובמקביל או קצת לפני, באוגוסט, בעל הבית של הסטודיו שלי החליט לעלות לי את השכר דירה בכפול.

תום

יפה מצידו.

הטייס

 אז אני אחרי 16 שנה ברחוב השפלה 4, בהתחלה הייתי שם עם מיכל סער וגם חברי הטוב המעצב קובי לוי ״הליגה״. הבנתי שזה הזמן לעוף משם. ולמרות שיכולתי איכשהו ככה להכניס עוד מישהו לסטודיו, החלטתי שוואו זה ממש סימן שלי לעוף. עשיתי מסיבת פרידה ונפטרתי ממלא, אני כאילו אספן כפייתי של שנים של כל מיני צעצועים, אז נפטרתי ממלא דברים, עזבתי את הסטודיו. והגעתי הביתה אז קלטתי כמה אני, צריכים אותי בבית. אז באמת גם נכנסתי להמון, יחד עם המלחמה נכנסתי להמון כאילו משפחה וגם מצאתי את עצמי מפסיק לעצב לוגואים. אני גם מעצב גרפי פעיל הרבה שנים, מצאתי את עצמי מפסיק לעצב, מתמקד בפונט הזה של פיטר בילאק ונכנס אליו ובמקביל שולף פונט שנקרא, כנראה, השם בטן שלו זה מבט. שזה בעצם הלוגו של מבט לחדשות המיתולוגי. שהלוגו של מבט לחדשות מי שיודע או לא הוא בעצם פונט פרט. פונט פרט יש בו המון אותיות שאני ממש אוהב, כאילו את כל התפיסה הזאת של הסבנטיז של הנאו־גרוטס כזה פוסט סבנטיז-סיקסטיז.

תום
הוא מופע מאוד מאוד יוצא דופן של עברית פונט פרט.

הטייס
נכון אז אני מאוד אוהב את הגאומטריות הפשוטה שלו ויש אותיות שאני ממש לא אוהב. ובשילוב הזה של מבט היה משהו שבעיניי מושלם שזה היה הגרעין של השפה הצורנית החדשה שאני רוצה ליצור. ואז עשיתי לפני שלוש או ארבע שנים סקיצה בספר סקיצות שלי, עמוד אחד ואמרתי לו ביי. אחרי שנה פתחתי את זה והתחלתי ככה במקביל שהתכוננתי ללמד שיעור קליגרפיה בשיעור טיפוגרפיה שנה א׳ אז התחלתי ככה בלילות לעשות סקיצות בפאראלל פן, בעט הקליגרפי. למרות שהפונט הזה הוא סנס לחלוטין בלי שום קונטרסט, בלי משקל משתנה. והיה לי מדהים וראיתי, הייתי באורות מה שנקרא ואז שמתי את זה בצד ולא היה שום חיבור, לא הלכתי למחשב עדיין. שנה אחרי זה חזרתי למחשב זה באמת השנה הזאתי והתחלתי לעבוד במשך איזה כמה שבועות והיה זוועה. לא הצלחתי להגיע לשום מקום. אמרתי אולי זה באמת לא יהיה פונט, לא נורא, קורה, קרה לי המון פעמים, יש לי המון סקיצות במגרש שבכלל לא הגיעו. בקיצור באותה שנה עבדתי על הפונט של פיטר בילאק ופתאום שחזרתי מחופשה בלונדון, התיישבתי וישבתי לילה שלם ופיצחתי אותו לגמרי. וגם פתאום, אני אגיד משהו מצחיק לעיצוב פונטים, חוויתי התגלות רוחנית בלילה הזה.

תום

אי אפשר בלי.

הטייס

 ופתאום משהו בפוקוס של העיניים שלי השתנה כי בעצם שנים אני מעצב פונטים של כותרת כן? דיספליי ואני רואה את האות הבודדת, אני רואה צורה מופשטת כמו בשיעור של אבי אייזנשטיין. ראיתי ממש את הצורה הבודדת, החלל הפנימי, את כל ה- כמו איזה להקים מקדש קטן לאות. ופתאום אני מסתכל והפוקוס שלי משתנה מהאות הבודדת למקצב הכולל של האותיות ופתאום אני רואה את כל המקצב, זה היה מין כזה הרמוניה, זה היה משהו אחר שפתאום נפתח לי שאמרתי וואו כזה עוד לא חוויתי ואיזה מגניב והתחלתי לראות בעצם את הראייה של מעצבי פונטים לטקסט. שהם רואים את המרקם, כמו מיכל סהר, מיכל סהר רואה ככה מלידה. ואני פתאום זה נפתח לי ומאז יש לי את שתי האופציות שזה נחמד. ובאותו ליל באמת פתרתי את הפונט ואמרתי וואו. כמובן שהיה לי עוד לילות של לילות של לילות, אני בעיקר מעצב פונטים בלילות. אבל היה לי עוד המון סשנים של עבודה עליו כמובן, אבל הוא עדיין לא גמור.

תום
זה נשמע מרתק אני לא חושבת שפרט דמיין אי פעם שתהיה בו פסקה.

הטייס
אני רוצה להגיד שזה לא חידוש של פרט בשום אופן. זה ממש חידוש של מבט, למרות ששיניתי את הבי״ת לחלוטין אבל המ״ם והטי״ת הן בעצם היפוך, זה אותה אות.

תום
מעניין מאוד, אנחנו נחכה לראות אותו יוצא לאור. וזה משמח אני חושבת מאוד, לשמוע שהמלאכה הזאת עדיין יכולה כל כך להפתיע אותך או להשתנות אחרי הזמן הזה. וגם אתה עוסק בה לא רק בפרקטיקה שלה, אלא בעצם גם מלמד את אותו הקורס שבו התאהבת פחות או יותר. איך זה להיות שם בצד שמייצר את ההתאהבויות האלה לאנשים חדשים?

הטייס
זה נורא כיף ללמד, זה נורא כיף ללמד את מה שאתה אוהב. אני פשוט נכנס לכיתה ולא מפסיק לקשקש כאילו זה ממש כיף לי.

תום
זה שונה זה דומה לאיך שאתה למדת, זה אחר?

הטייס
אני מלמד נורא איך שאני למדתי, הסטודנטים של היום רוצים קצת הרבה יותר מזה. אבל אני בעיקר מלמד בסגנון טיפה יותר ותיק. אין לי ברירה, אני כן מתקדם עם הזמן אבל אני נורא אוהב פשוט לדבר על עבודות, לפתח דיון בכיתה, מאוד מאמין בזה שאתה מדבר על מה שעשית, כי בעצם הקורס הוא רצוף תרגילים, תרגילים, תרגילים.

תום
זה גם בשנה א׳ לא תמיד יודעים את זה, אבל אחר כך זה נורא חסר, לדבר עם עשרים אנשים אחרים על מה שאתה עושה ולהתלבט איתם בקול רם. אחר כך בחיים עצמם, יש לנו מזל אם יש לנו שניים או שלושה אנשים לבלבל איתם את המוח על כל שלב בדרך.

הטייס
חשבתי שאת רוצה להגיד שבשנה א׳ למה לא מבינים כמה זה יחסר להם לדבר על אות.

תום
אני מקווה שלפחות חלקם יוכלו להמשיך לדבר על אות. לשמחתי האישית, משהו שאני חוזרת הרבה על הפועל של שמחה בשיחה הזאתי, בסדר, זורמת עם זה. זה משהו שלא מאבד מההתלהבות סביבו טיפוגרפיה, זאת אומרת, ממשיכים להיות פרויקטי גמר בטיפוגרפיה ואנשים שרוצים להיות טיפוגרפים, זאת אומרת יותר ויותר.

הטייס
ההיפך, זה מאוד גדל, התפתח והשתגע בכבר עשר שנים האחרונות.

תום
ולא נראה שזה עומד לדעוך, זאת אומרת תשומת הלב הזאת. אז אני מקווה שלפחות חלקם ימשיכו לדבר על אות בעתיד שלהם, גם אם היא תהיה אות שלהם ולא חיים גם בסדר, גם לגיטימי.

הטייס
ובאמת המצב של הרשתות היום ממש מאפשר, יש מלא פרחי פונטים קטנים שצומחים וזה מקסים לראות, זה אפשרי פתאום.

תום
גם הטכנולוגיה הקיימת שהרבה יותר קל, זאת אומרת, העבודה על לעצב פונטים היא אותה עבודה והיא מצריכה לילות ולפעמים שנים ולפעמים שבועות. אבל עצם הטכנולוגיה של להפיץ את הפונטים הרבה יותר קלה ואפשרית וקיימת היום, אז באמת אין סיבה שלא ימשיכו לעשות מלא מלא פוטים חדשים. דיברת קצת על מה אתה עושה עכשיו ועל הדברים חדשים שקורים. לאן עוד היית רוצה שהדבר הזה, זאת אומרת, יש דברים שאתה אומר היום אוקיי לעוד, אני מסמן את זה כמשהו שמעניין אותי להמשיך אליו הלאה?

הטייס
אז כן, אני קצת סיפרתי על הסיפור האישי בגלל שיצאתי לאיזה שהיא שנה כזאת שהחלטתי שתהיה כמו שנת שבתון, שתהיה כמו השתלמות. וזה כמעט בלי לתכנן פשוט קרתה לי וקיבלתי איזה שהיא אקדמיה כזאת של החיים. וזה מרגיש לי כמו צעד ראשון של התבגרות כזאת, של מעבר פאזה. אני בן 51 הופך את הכלי למרות שאף אחד לא מגיע לגיל 100 חוץ מביפן ומי רוצה, אבל כן זה מרגיש לי כמו שנה שבכל התחומים בחיים שלי אני ככה נולד מחדש ומתחיל דרך חדשה.

תום
כן, לפעמים בלית ברירה.

הטייס
כן.

תום
אבל זה יביא גם דברים טובים ומעניינים ההתחלה החדשות האלה. בטוח רגע מעניין להסתכל גם על התחום הזה וגם קדימה.

הטייס
מאוד. האמת שזה מזכיר לי את הנקודה הקודמת שהייתה לי לידה מחדש בה, אישית ועיצובית. שנסעתי בשנה ג׳ לחילופי סטודנטים בהולנד זה היה בהאג, באקדמיה המלכותית בהאג ששם באמת ההתמחות זה עיצוב אותיות. וכן הגעתי לשנה ג׳, וואו אהבתי על החיים שלי בהולנד בכלל. כמו גילוי הכי גדול בחיים שלי של לעזוב את המשפחה, לעזוב את הארץ, לעזוב את, הפעם הראשונה גם שממש יצאתי לתקופה של חצי שנה ככה. הייתי בהיי מטורף של יצירה כל הסמסטר כמעט לא נכנסתי להרבה שיעורים לאט לאט ירדו וירדו השיעורים שנכנסתי לשם. נשארתי עם קליגרפיה, עם טיפוגרפיה ובאמת עשיתי, יצרתי בטירוף גם בסקצ׳בוקים, גם סדרת תחריטים, גם עשיתי כמה פונטים באותיות לטיניות שהם הזדעזעו מהם ולא הבינו מה לעזאזל, איך פתאום אני בא מבלי שום ידע ועושה את השטויות האלה. אבל נפתח לי שם הראש ובהחלט נולד דני חדש שם וחזרתי לארץ עם הלשון בחוץ לאותיות העבריות ופתאום ראיתי את העברית כמו שמעולם לא ראיתי, כמו שראיתי את האותיות שראיתי בהולנד. פתאום הייתי תייר בארצי ושתיתי כל דבר שראיתי וראיתי את הכל מחדש ונורא טרי והייתי חייב לקחת וליצור עם זה, כן.

תום
כשניהלתי שיחה דומה עם ינק יונטף ודיברנו על הדור של המעצבים שגילו את העברית כבעצם, כאנשים בוגרים או כנערים זאת אומרת, הדור הראשון של הטיפוגרפים בארץ גם כמה שנים. ושהיו צריכים לבחור בעברית כתחום עיסוק שלהם. ובאמת יש משהו בלעבוד בתוך שדה כל כך ספציפי הרבה זמן שלפעמים חייבים לראות אותו מחדש, להתאהב בו מחדש, לבחור בו, לבחור בו מחדש וזה באמת יכול להיות חוויה מאוד משמעותית, לגלות אותה אחרת. גם דיברת על זה שאתה אספן שאוהב ללקט דברים מסביבך וזה גם משהו שהרבה פעמים מאפיין מעצבים.

הטייס
נכון אני קצת ירדתי בשנים האחרונות, אבל גם איך שנפטרתי מהסטודיו אז פחות ופחות אספתי, ואז אספתי באינסטגרם, היה לי כזה חשבון של שאספתי מלא דימויים, חפצים וגם שם הפסקתי, אז השארתי אותם מאחור.

תום
גם תקופות שונות בתוך בתוך עשייה יצירתית, כאילו השנים של Collecting the dots ואז Connecting the dots ולהיות מסוגל לעבוד יותר מהפנים החוצה מאשר מהחוץ פנימה.

הטייס
אגב ינק יונטף הוא אספן עצום, הרבה יותר גדול ממני אני חושב הוא לא יכול להיפטר מזה כל כך בקלות. וגם הוא המורה שלי לעיצוב פונטים צריך לציין המורה השני, בעצם כי התחלתי בהולנד. אבל כן אז למדתי אותו וגם איתו וגם כשחזרתי וגם הנחה אותי לפרויקט גמר. ולימים שבעצם הגעתי לבצלאל, יום אחד יצא לי במקרה ללמד את הבן שלו מתן יונטף החמוד והמתוק והמוכשר כשד כמובן. זה היה ממש מרגש. יש לו את אותו אנרגיה נעימה ממש של אבא שלו ופתאום זה בגרסה כזאת של ילד מהמם שרק רואה ככה ומגלה את העולם, אז היה ממש כיף שאני למדתי אצל אבא שלו ושלא במקרה הוא בחר בקורס עיצוב פונט ובשנה ג׳ הוא חזר אליי לקורס עיצוב פונט ועשה פרויקט נפלא.

תום
הרבה מזה באמת מעגלי. זאת אומרת, אתה מלמד את הקורס שלמדת ובו התאהבת בתחום הזה ומלמד את הילדים של המורים שלך ובאמת איזה שהיא נוכחות כזאת מאוד יציבה בתוך האקדמיה, במקום שהוא בסך הכל לא כל כך יציב. המזרח התיכון, ירושלים, עיצוב בתוך הרבה שדות שהם לא יציבים. יש משהו באותיות גם שהוא נשאר, זאת אומרת עדיין צריך אותו, יש קורסים, קורסי התוכנה הזאת או הסגנון הזה באים והולכים ואותיות נשארות.

הטייס
באמת עיצוב אותיות הוא דבר מאוד מעגלי, ושכל הזמן ההיסטוריה חוזרת ומה שאוהבים מפעם מביאים לעכשיו ומחדשים וחוזר חלילה.

תום
כן, וכמה חשוב להכיר את הקודמים בתפקיד כדי לעשות חדש.

הטייס
אי אפשר בלי.

תום
גם האופן שבו מכירים ולומדים את החומרים האלה הוא כזה שהוא נשאר רק במהות, זאת אומרת, בסופו של דבר, כשמסתכלים רק על הספסימן, או רק על אות אחת מתוך פונט, בן 500 שנה או 5 שנים או 5 שבועות, אפשר לבחון אותם באותם כלים. מה שקשה לעשות בתחומים אחרים, ומאפשר לזה להישאר יחסית מאוד קרוב.

הטייס
נכון יש משהו מאוד צורני, מאוד מופשט מצד אחד, מצד שני מערכת מאוד נקרא לה מוחלטת מראש של שפה צורנית קבועה. אני חושב שזה משהו שאני מאוד אוהב במקצוע הזה וקצת קשה לי, יותר קל לי להודות היום שאני מתבגר ומזדקן לי. שזה מאוד כיף להיכנס למקום שהוא מאוד מוחלט וקבוע והחוקים בו הם קבועים מאוד מראש ושם דווקא לשחק, זאת אומרת בתוך הגן משחקים המגודר הזה. אני מאוד אוהב את המקום הזה, אני מאוד קשה לי עם פתוח לחלוטין, האמת שאני לא בטוח.

תום
ועדיין אתה גם מעצב גרפי, זאת אומרת גם עושה פרויקטים שהם לא טיפוגרפיים.

הטייס
אז זהו אז השנה זה לא היה בהחלטה, אבל זה משהו שקצת לאט לאט הרגשתי אותו עם השנים והייתה לי מין קריאה כזאת בתוכי, לתת יותר מקום לעיצוב אותיות. כי זה בעיה אתה מעצב אותיות, מצד שני אתה יש לך סטודיו והוא מלא עבודה במשך שנים אז אתה מעצב את האותיות בלילה. אחרי שהבנות הלכו לישון. ואז הם גדלות והם לא הולכות לישון תעשה כבר פחות מעצב אותיות כי אין לך זמן לעיצוב אותיות.

תום
הורות ואותיות זה מתנגש.

הטייס
אז בשנים האחרונות כן, השעה אולי בעשור האחרון האותיות נכנסו כן יותר לסטודיו, אבל לא היה המון זמן בסטודיו. בזמן שהיה בסטודיו, אבל גם כן.

תום
וזאת עבודה שהיא אחרת באופי שלה.

הטייס
זו עבודה שהיא ממש אחרת. אני חושב שבצעירותי, אני ממש נמצא בנקודה בזמן שבחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה, אבל השנה הזאת כאילו ממש הביאה אותי להכיר בזה ולהודות בפני עצמי. זה קשה להודות בפני עצמך שמה שאתה הכי אהבת לעשות כל החיים אתה כבר לא בא לך לעשות אותו. זה ממש מוזר ולא חשבתי שאני אגיד את זה אף פעם ועם זאת, זה המצב. מה שהבהיר לי את זה סופית שהשנה איך שהתחילה, או אפילו לפני המלחמה, היה לי פרויקט אחד של לוגו נכנס. היה שקט כזה לפני זה בסטודיו ואז הוא הגעתי הביתה ואז נכנס פרויקט לוגו ועוד אחד ועוד אחד, שלושה. ואת שלושתם עשיתי והתחלתי ושלושתם נגמרו שהלקוח לא רצה את הלוגו.

תום

או-אה.

הטייס

ממש. ואז אמרתי אוקיי זהו, הבנתי תודה. וזה היה מאוד משמח, למרות שזה נשמע לא משמח, זה היה מאוד משמח וראיתי שאני כבר באמת לא מחובר לזה, באמת לא מחובר לזה ואמרתי תודה איזה כיף, בדיוק.

תום
ובאותיות אין לקוח.

הטייס
מפנה מקום. זה נכון, זה הקסם וזה מה שמדהים בזה שאתה בעצם Auther, אתה יוצר את היצירה שלך, אתה אמן, ומצד שני זה מה שהכי סיוט בזה. כי אין לך לקוח שבא ואומר תעשה לי לוגו ונותן לך מקדמה. כאילו, אתה צריך לחשוב אם זה כאילו, כמה בא לך לעשות את זה, האם זה הפונט שבא לך כרגע לעשות? רגע יש לי עוד שש אופציות כרגע בסקיצות מה, איך, מי אני שאחליט איזה פונט חדש אני אוציא?

תום
אם יש משהו מנחם בלקוח, בין אם הוא יש לו הבנה טובה ובין אם לא, שהוא בסוף צריך לבחור האם זה נכנס או לא, וכשאין לקוח אז רק שלך להחליט.

הטייס

אני האבא.

תום 

האם זה טוב, זה לא טוב, זה מוכן, זה לא מוכן. יש הרבה ספקות בתוך.

הטייס
למרות שיש לנו קהילה מקסימה, אנחנו די כאילו עובדים לבד, כאילו בסופו של דבר. לא יודע אם זה עניין של מדינת ישראל.

תום
נראה לי שזה סוג של עשייה, שהיא בסופו של דבר הרבה ממנה יחסית לבד.

הטייס
נכון, אבל כשאני הייתי בברלין בפעם לפני כמה לא מעט שנים כבר, נסעתי לפיקטופלזמה עם מאיר סדן. זה היה ממש מקסים וכיפי, זה בעצם קונפרנס כזה של מעצבי קרקטר דיזיין ואנימציה. אבל פתאום חבר גרמני שלי שבכלל גר בנורבגיה, כתב לי אומר לי, אני לא מאמין שאתה בברלין, כי יש את הם קוראים לזה הטיפוסטאמטש, אין לי מבטא גרמני אבל זה טיפוסטאמטש, זה משהו כמו דיבורי אותיות או משהו כזה, אני לא זוכר בדיוק מה זה אומר. והם עושים את זה פעם בחודש בבית של לוקאס דה חוט שהוא אחד המעצבי פונטים הכי גדולים בעולם שהוא הולנדי שגר בברלין. והוא הכי מתוק ומצחיק, הכרתי אותו לפני זה שהוא ביקר לשניה בבצלאל אז יצא לי איזה ערב איתו. והוא אומר לי זה בסטודיו של לוקאס דה חוט אתה חייב ללכת. הלכתי שם במקרה זה היה הפעם היחידה בשנה שהם עושים יש להם 12 מפגשים, מפגש אחד זה פצ‘ה קוצ׳ה של מעצבי פונטים. אז היה עשרה אני חושב מעצבי פרונטים שדיברו כולם בגרמנית לא הבנתי כלום, לא היה תרגום, והיה והייתה אחת או אחד שדיבר באנגלית. אבל היה אירוע מאוד כיפי והיה אלכוהול והיה נחמד ופגשתי שם כל מיני אנשים שאתה כזה רואה בכל מיני אינסטגרמים כאלה ואחרים. וזה היה אולי ההפתעה של הנסיעה הזאת לברלין. כשחזרתי לארץ יצאתי לחברים לעשות טיפוסטאמטש וקראתי לזה טיפוסטאמיש וזה כמובן, זה היה נשמע קצת ילדותי. ינק כל הזמן כתבת טיפוסטמטיש. והיו אולי שלושה כאלה, הראשון היה בסטודיו שלי, הוא היה מאוד מצומצם ואז כאילו קצת יותר גדל.

תום
טוב אולי זה עוד יחזור, נראה לי שיש כאן הרבה משאלות לעתיד שקשורות קצת בקהילה ובתרבות שסביב שסביב העשייה הטיפוגרפית שזה משמח, וכמו שאתה רואה, אנחנו שותפים לתקווה הזאת, זאת אומרת להכניס.

הטייס
איזה כיף שיש אותכם. כן האמת, ממש חייבים להגיד את זה, זה נקודת אור נפלאה.

תום
אני מקווה שהפלטפורמות שלנו לדבר ולעסוק בתחום הזה תגדל.

הטייס
אמן.

תום
אמן ואמן. תודה רבה לך דני.

הטייס
תודה, תודה רבה.

תום
היה לי ממש מעניין לשמוע אותך ולשוחח.

הטייס
היה לי כיף לבוא.

תום
ותודה לכם שמקשיבים לנו מדברים על אותיות.

הטייס
יאי, See you.