תקומה ואבדון: ד"ר עודד היילברונר הרצה על חולי נפש ומתאבדים בישראל של שנות ה-50

מדוע דווקא כשהושגה יציבות בישראל הצעירה של שנות ה-50 של המאה ה-20, נרשם בה מספר שיא של מתאבדים וחולי נפש בארץ? ד"ר עודד היילברונר – מרצה בכיר ביחידה ללימודי תרבות – השתתף בכנס האגודה הסוציולוגית הישראלית בתל-אביב ועסק בהיבטים הבלתי מדוברים בהיסטוריה הישראלית.

במסגרת המושב "מה אנחנו: מבט סוציולוגי היסטורי על החברה בישראל", בחן היילברונר את הפרופיל החברתי והתרבותי של המאושפזים והמתאבדים בישראל הצעירה ובדק כיצד השפיעו פעולותיהם על תקופות מאוחרות יותר.

לקראת סוף שנות ה-50 שקטה ישראל: המצב הכלכלי והחברתי התייצב, הסיכונים הביטחוניים נעלמו לזמן מה ויציבות הורגשה בכל תחומי החיים. בשנת 1958 חגגה המדינה עשור ראשון והציגה לראווה את הישגיה. אולם דווקא בשנה ה"נורמלית" הראשונה הרגישו ישראלים רבים מועקה נפשית שבין היתר באה לידי ביטוי במספר שיא של מאושפזים בבתי-חולים לחולי נפש ומתאבדים.

היילברונר הציג בכנס את התיאוריה שלו, לפיה שככל שחברה "בריאה" ו"נורמלית" יותר, כך מרשים לעצמם אנשים לקחת את גורלם בכפם יותר מאשר בתקופות בהן הם נדרשים להקריב ולהילחם למען החברה ולחשוב באופן קולקטיבי.