Mako: התערוכה "סיכה ורחצה" של לימור תמיר ויניב עמר הופכת בניין נטוש ברמת-גן לממלכה של ניגודים עזים

"הכל התחיל מרעיון וחירבה", כך מתאר המרצה יונתן אמיר את לידתו של הרעיון לתערוכה "סיכה ורחצה" של לימור תמיר ויניב עמר, שעולה כחלק מתערוכת הגמר של בוגרי המחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר, המוצגת בימים אלו. אמיר כיהן כחלק מצוות ההנחיה לפרויקט של תמיר ועמר, שנפגשו במהלך לימודיהם וכבר יצרו יחד בעבר. השניים מאסו ב"גלריה הלבנה, הסטרילית", כדברי עמר ויצאו לחפש חללים מאתגרים, דוחים ומזמינים כאחד, לעשות בהם אמנות שפונה לכולם ולא רק לקהל הגלריסטי הקבוע.

במשך חודשים ארוכים השניים טאטאו את העזובה וקרצפו את הכתמים בעודם חוככים בעובדה ש"ככל שמוסיפים יותר סבון, ככה נהיה לנו, כבני אדם, נוח ונעים יותר להיות שם", כפי שאומרת תמיר, "ואז אנחנו תוהים – איך זה שכשאנחנו עושים שיהיה לנו נעים, אנחנו על הדרך תמיד מסלקים חיים שלמים מהמקום?".

החירבה כמובן ניכרת מאוד בחלל המרכזי של "סיכה ורחצה", אבל היא מחושבת ומרוסנת היטב. סוג של חירבה-לייט. קירות הבטון המתקלפים (שחתיכה מהם אף ניטחה בספונטניות ברצפה במהלך ביקורי), מוארים בצבעוניות מושקעת ומחושבת וסוגרים על פוחלצי עופות התלויים מן התקרה ופגרי חולדות מצופים זהב שהופכים שוב ושוב על הראש את הרתיעה האנושית והטבעית כל כך מפגרים.

השניים לא דילגו גם על חוש הריח, המקושר ביותר לזיכרון ובשל כך לרגשות אנושיים, ודאגו לבלבל את המבקרים עם ריחות צמחים וסבונים שמכסים על ריח ריקבון קל העומד בחלל; ובעוד שבתוך החלל המרכזי מככבים בעלי-חיים שכבר אינם, בעצם, בעלי-חיים כל כך, דווקא בביתן חיצוני וקטן ניתן לעצור ולהציץ בחור מיוחד לאדם עירום ששוקד על עבודתו האקדמית, במין ספארי אנושי מצמרר.

לקריאת הכתבה המלאה ב-Mako לחצו כאן!

• בראש העמוד: שירות הסיכה והרחצה של לימור תמיר ויניב עמר (צילום: אחיקם בן-יוסף)