מרצים מעצבים תכשיטים

היא מסמנת ריק אותו הגוף צריך למלא והיא ממלאת את הגוף במשמעות. היד, הנושאת את הטבעת, נותנת במה למה שהיא מייצגת, לכובד משקלם של הסמל, הזיכרון והיופי. הטבעת מופיעה ונחבאת לסירוגין בהתאם לתנועת הגוף, והיא מייצגת את הממשק החומרי והרעיוני בין חפץ לגוף שעומד ביסודם של תכשיטים באשר הם. כל אלה הופכים את הטבעת כלי לבחינת מושגים תרבותיים. "הרי את מקודשת לי בטבעת זו…" משפט סמלי מאין כמותו בדתות רבות – מסמן קדושה ומחויבות. מבחינה לשונית הטבעת היא גם מטאפורה לסוג של סגירה וגם כליאה: "טבעת מצור", "טבעת חנק", טבעת שוטרים".

נושא התערוכה מגרה את המרצים להעלות שאלות שתשובותיהן הן שאלות חדשות, הוא שואב אותם לתהליך Researchי ולביטוי יצירתי. העבודות בתערוכה מייצגות גישות עיצוב שונות, המתייחסות למושגים של זהות ושל ערך. טבעת תמיד מייצגת עמדה רגשית, כלכלית, דתית, אסתטית. הטבעת היא הרחבה, לעיתים מעמדית ובעיקר פרטית, של האני העונד אותה.

משתתפים: רחל דהן, אורי סמיט, מיכל בראון, ענת גרוזובסקי אבוקיה, מיכה יחיאלי, תמר דה-פריס וינטר, בתיה ואנג, אילן קורן, הלל לורנץ, שרון קרן, דרורלי קראוס כרמיאלי, איל שיינבאום, איתן שריף, מיכל ורועי שכנאי, ידידיה ון אסן, מיכל פרייפלד, דיוד אלטיט, דניאל ליבוביץ, יואב רכס, מיכל פרץ, סהר בצרי, אלכס פדואה, פיני ליבוביץ, רקפת כנען.