הצוענים של ישראל: עדי גאון, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, הציגה תערוכה יחיד המבוססת על פרויקט הגמר שלה

בישראל חיים כמה אלפי צוענים – מרביתם בעיר העתיקה בירושלים, חלקם בגדה המערבית וברצועת עזה – הסובלים מגזענות כפולה: היהודים טועים לראות בהם ערבים ואילו הפלסטינים בזים להם ותופסים אותם כנחותים ועלובים. עדי גאון – בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית – יצרה סדרת פורטרטים מעובדים של בני הקהילה הקטנה והמדוכאת, שהוצגה בתערוכה מרתקת בגלריה "גרוס" בתל-אביב.

"כשגיליתי את קבוצת הצוענים החיה באזור בתנאים מחפירים, החלטתי למנף את הבמה של פרויקט הגמר כדי להעלות את המודעות לנושא בציבור", מספרת גאון. לשם כך היא יצרה קשר עם אמון סלים – צועניה משכונת שוועפט שבמזרח ירושלים, הפועלת לקידום הקהילה ולפיתוחה: "היא סיפקה לי צוהר לעולמם של הצוענים", אומרת גאון ומוסיפה כי "באמצעותה יכולתי לחשוף ולייצג תמונת מצב אותנטית של מצבם".   

עבודותיה של גאון מדגישות את המתח בין הדימוי הרומנטי של הצוענים מול המציאות הקשה איתה הם מתמודדים: קיומם הפגוע, תרבותם הנכחדת, מעמדם המידרדר וחוסר השייכות המתמיד שלהם.

"בפרויקט התמקדתי ב-3 נושאים המייצגים את תרבות הצוענים", אומרת גאון: "שירה וריקוד, חיי נדודים והיסטוריה. כל אחד מהם הובע בחומריות המתקשרת אליו ומנהלת יחסים של הרס עם הצועני הישראלי, אליו מצורפת חוברת המסבירה אותו". 

בסופו של תהליך החיפוש של גאון אחר אותם "נעדרים-נפקדים" היא הצליחה להעמיד אותם בחזית, כשהמבט של המבקרים מופנה אליהם בלבד.