פירוק, חיבור, עיבוד, חידוש, מיחזור, חשיבה מחדש: סטודנטים מהמחלקה לעיצוב טקסטיל יצרו פריטי לבוש אישיים-חברתיים

נדמה שמעולם לא עמדו בפנינו כל-כך הרבה אפשרויות בחירה בין זהויות והגדרות, בין תפיסות ורעיונות – חופש להיות אינדיבידואלים בעידן רווי שינויים ותהפוכות, החשוף ופרוש לפנינו במרחק הקלקה. יחד עם זאת, דווקא עולם העיצוב בן-זמננו כופה עלינו להיות כמו כולם, משוייכים ומתוייגים כחלק מקבוצה.

מאז ומתמיד לווה הצורך בשייכות – משפחתית, שבטית, דתית או לאומית – באימוץ סמלים משותפים: פריטי לבוש וחפצי נוי, צבעים, שמות וקישוטים. אך מה ששימש בימים עברו כסימן זיהוי הפך לערך בפני עצמו – לקבוצת השיוך המגדירה אותנו. במילים אחרות: הפכנו לחלק בלתי נפרד מתרבות הצריכה.

סטודנטים משנה ד' במחלקה לעיצוב טקסטיל יצאו ל"מסע שחרור" מכבלי המיתוג, הצריכה, הראווה, הסטטוס והאגירה בסדנה אינטנסיבית ששמה לה למטרה לבחון חלופות למצב הנוכחי ולפתח מודלים חדשים של אופנה אישית ודרך חיים. 

"הצרכנות הכפייתית (Compulsive Shopping) של ימינו הפכה בלי דעת ממחלה לתרופה", אומר האמן והמרצה אורי צייג – חבר סגל המחלקה לעיצוב טקסטיל, שיזם והוביל את הסדנה: "אנורקסיה והשמנת-יתר הפכו להשתקפיות שכיחות של אותה המראה וההתכחשות העקבית להשלכות המזיקות של תהליכי הייצור ומניפולציות המכירה הפכו לגיטימיות לחלוטין". 

למשך חמישה ימים הפכה המחלקה לעיצוב טקסטיל ל"מעבדת חשיבה", בה התבקשו הסטודנטים לפרום, לפרק ולהרכיב מחדש רעיונות, תפיסות וחומרי גלם. בהנחיית ראש המחלקה, ד"ר קטיה אויכרמן, וחברי הסגל יעל קליין-גולן, רועי שכנאי ויערה פרי, הם חקרו את עמדותיהם ומעשיהם – הן כיוצרים ומעצבים, הן כצרכנים.