הארץ: פרופ' עודד היילברונר חוזר לאלבום המופת של הביטלס "סרג'נט פפר", במלאת 50 שנה להופעתו

בבוקרו של יום שני, 5 ביוני 1967, כשהחלה מלחמת ששת הימים, פירסם "הארץ" מכתב מנערה המתגוררת ברמת חן שהתלוננה על עודף השמעות ברדיו "של להקת החיפושיות במקום שירי מלחמת השחרור שיכולים להשתלב במורל הגבוה שמפגין העם". ייתכן שבישראל של אותם ימים בתיה שרון לא היתה בודדה בתלונתה. לעומתה, בני גילה בעולם המערבי דרשו השמעות חוזרות ונישנות של שירי הביטלס, ומבחינתם היה השבוע הראשון של חודש יוני מסעיר לא פחות.

בקיץ 1967 נפל דבר בעולם, ולא רק בישראל. בפעם הראשונה מאז תחילת המאה העשרים היה אפשר לחוש אופטימיות והתעלות בצוותא עם רוב הצעירים באזורים הצפוניים־מערביים של כדור הארץ. תחושה זו נבעה מאירוע יוצא דופן שקרה באחד ביוני: הביטלס הוציאו את האלבום "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר".

מאז שנות השישים חווים רבים התרגשות למשמע צלילי הביטלס. יש שזוכרים את המקום והזמן המדויקים שבהם שמעו לראשונה את "סרג'נט פפר". צרפתים האזינו לו בקומונות סטודנטיאליות מרקסיסטיות ברובע החמישי, תיירים וצעירים בלונדון שמעו אותו ברחוב קארנבי או בפסטיבל מוסיקת פולק בדורסט (דרום אנגליה) שבו רקדו וצרכו סמים לצליליו. כבר למחרת צאתו בגרמניה נשא רודי דוצ'קה, מנהיג הסטודנטים בגרמניה המערבית, את האלבום בעת הפגנה נגד ביקור השאח האיראני בברלין. היפים בהייאט־אשבורי שבסן פרנסיסקו ניגנו אותו בעוצמה, ובברית המועצות, אמנם באיחור־מה, צעירים האזינו לו במחתרת. ולבסוף, חיילים ישראלים רבים שמעו את האלבום עם שחרורם ממילואים לאחר מלחמת ששת הימים.

• לקריאת המאמר המלא של פרופ' היילברונר ב"הארץ" לחצו כאן (PDF)!

בראש העמוד: עטיפת האלבום "סרג'נט פפר" (יח"צ)