גלריה, הארץ: פרופ' עודד היילברונר, חבר סגל היחידה ללימודי תרבות, חוגג 50 להופעת Revolver של הביטלס – האלבום החשוב בתולדות הרוק

בקיץ 2016 אירעו כמה דברים חשובים הקשורים לאנגליה. האחד: אנגליה שוב לא הצליחה להעפיל לצמרת משחקי אליפות אירופה. השני: אנגליה החליטה לעזוב את האיחוד האירופי. כל אלה עומדים בניגוד חד לקיץ 1966, עת אנגליה הובילה את התרבות המערבית הן בזכייה באליפות העולם בכדורגל והן בעזרת הביטלס, באלבומם "Revolver". 

התגובות לאלבום נעו בין הערצה להשתאות. מאז ימי המהפכה הצרפתית ועד שנות השישים לא נחוו בקרב צעירים תחושות כה עמוקות של שותפות גורל, התעלות ואחדות. האלבום סימל באופן רשמי את המעבר מז'אנר מוסיקת הפופ ששלט במערב למן שנות החמישים לז'אנר הרוק.

כבר בשנת 1965, בשיריהם של הביטלס, בוב דילן והרולינג סטונס היה אפשר לחוש כי עומד לחלוף עידן שיר הפופ המסורתי בן שתיים או שלוש דקות המספר על אהבה, יחסים וחוויות גיל הטיפש־עשרה. הגיע עידן השיר הארוך יותר, הכבד יותר, המעובד באופן חדשני והמחזיק תגובה פוליטית או חברתית לאירועי שנות השישים.

יותר מכל אלבום אחר, "Revolver" היה אלבומם המהפכני ביותר של הביטלס ובוודאי מאלבומים אחרים שיצאו באותה תקופה, כמו אלה של בוב דילן ("בלונד און בלונד") ובוודאי הרולינג סטונס ("לאחר מעשה"). הביטלס עצמם לא נחשבו עד אז ללהקה מתקדמת ומהפכנית יותר מאמני מוסיקת רוק אחרים. מבקר הרוק החשוב ניק קון (Cohn) היה הראשון שטען כבר אז כי הביטלס "אכן עושים מוסיקה טובה, אך מה בין מוסיקה טובה לרוק?" הוא ורבים אחרים טענו כי שירי הביטלס, אורח חייהם, המסרים שלהם ואורח החיים של מעריציהם חסרים את הלהט המהפכני, המיני, האלים, היצרי, המפלצתי, הקולני והתוקפני המאפיין את תרבות הרוק. ואכן שירי הביטלס באלבום נשמעים חייכניים (כביטלס עצמם), חכמים, בעלי קסם צונן, מתונים ושלווים, ולעתים אף מלנכוליים. הם פונים אל לב כל אחד בעולם. כל זה מנע מהם מלהפוך לכוכבי רוק באותה תקופה.

• לקריאת הטור המלא של פרופ' היילברונר ב"הארץ" לחצו כאן!

בראש העמוד: עטיפת האלבום "Revolver" של הביטלס