להסתכל להם בעיניים | רובי בקל בתערוכה חדשה המשלבת את דמויות החטופים ומשפחותיהם

להסתכל להם בעיניים | רובי בקל בתערוכה חדשה המשלבת את דמויות החטופים ומשפחותיהם

"להילחם אני לא יודע, אבל לצייר כן. זה מה שאני יכול לתרום למאבק"

האמן בוגר המחזור הראשון של המחלקה לאמנות בשנקר וזוכה פרס אח"י לאמנות לשנת 2023, רובי בקל מציג בימים אלה את תערוכתו החדשה "הציור המופשט של הצַבָּעִ" בגלריה בינימין. ביצירותיו גדולות הממדים, בקל חוקר את המתח בין מלאכת הצבע הטכנית לעבודת הצייר ההבעתית, ומשלב בין תיאורים פיגורטיביים של צַבָּעִים בעבודתם לבין קומפוזיציות מופשטות. העבודות, שחלקן החל במקביל לאירועי 7 באוקטובר, מתארות עולם סדוק הדרוש שיפוץ, כשדמויות של חטופים ובני משפחותיהם תופסות את מקומם של בעלי המקצוע האנונימיים בתהליך זה.  גיבורים בעל כורחם, מגלמים עינב צנגאוקר, אביחי ברודץ, לואיס הר ופרננדו מרמן לא רק את תחושת הזוועה של מאורעות הזמן, אלא את התקווה לתיקון ולהתחלה חדשה.

היי רובי, ספר לנו על התערוכה החדשה.
"אני קורא לה 'הציור המופשט של הצַבָּעִ'. זה עוסק בשאלה שאני שואל כל הזמן – איך עושים ציור אמיתי. אם ציור הוא אשליה, אז איך אתה עושה ציור אמיתי? מתוך המחשבות האלה התפתחו כיוונים שונים ביצירה שלי, כמו ציורי האבק שלי.את ציורי האבק אני יוצר על ידי שבלונות שונות, מעובדות ידנית, המכסות אזורים שונים על הקנווס. העבודות מונחות בתוך האתר שאני מתעד, ובחלוף הזמן צוברות את האבק של המקום, מתעדות אותו ודוגמות את ה"DNA" שלו. בסיום התהליך נוצר "ציור אמיתי" משכבות אבק מונוכרומטי וריאליסטי, היוצר דיאלוג עם צילום המקור ומתעד בחומריותו את שיירי המקום. אז אמרתי אוקיי איך עושים ציור אמיתי בציור בצבעי שמן? בהמשך הבנתי שבעצם זה לא יכול להיות אם אני עושה אשליה של דמויות ודברים כאלה, אלה רק בעצם פעולות, פעולות בציור פעולות של צַבָּע. ואז בעצם התחלתי לעבוד עם כלים של צבעים מאלג'ים כאלה גדולים, והדימוי הוא היה בעצם אמצע תהליך של צַבָּע. אני משתמש באותם כלים, אני עושה את אותן הפעולות, כמו אתר בנייה בקנווס. אז בתערוכה הנוכחית אני מציג ציורים גדולי ממדים שמראים מתח בין המלאכה הטכנית של הצבעים לבין עבודת הצייר האמנותית."

כיצד התפתחה השפה הוויזואלית המיוחדת שלך?
"הכל התחיל כשהתחלתי לחשוב על ציור כפעולה ולא רק כאשליה. לדעתי, מה שמיוחד בציור הוא שאתה רואה בבת אחת את כל הפעולות שהאמן עשה מהתחלה ועד הסוף. אתה רואה את מאמצי האמן ואיפה עבד חזק יותר.

יש תיאורטיקנית מעולה של אמנות, איזבל גרו, והיא מדברת על הסימן, על האינדקס ועל פעולות של אמן – איך רואים בעצם בציור את כל הפעולות בבת אחת. אני מאוד מתעניין בפעולה בציור. כי לצייר יפה, כולם מציירים יפה, גם הכי גרועים. אבל השאלה היא למה? למה את בוחרת לצייר את הפריים הזה ולא את הפריים ההוא? זה ההבדל. ברגע שאת יודעת למה, זה הופך לאמנות ולא סתם ציור."

האם קיימת מטאפורה מאחורי הציור של חללים בתהליך שיפוץ?
"אני חושב שהחללים בתהליך שיפוץ מייצגים איזשהו רפרנס לא גמור. מה שמעניין בשיפוץ הוא שבסוף הכל נהיה קיר לבן משעמם, אבל מה שמעניין אותי כצייר הוא דווקא הצבעוניות והשכבתיות שקורית באמצע התהליך. אני מאוד אוהב את הצבעוניות שיש באתרי בנייה האלה, ואת השכבתיות.

בכל הציורים שלי יש את הצבעוניות הספציפית הלקוחה מעולם הצביעה, ירוק ספציפי של קיר גבס, אדום ספציפי של פחי צבע, קרם בהיר של קאלסימו (חומר לסתימת חורים בקיר)."

איך החלטת לשלב את דמויות החטופים והמשפחות שלהם ביצירה שלך?
"במקור עסקתי בציורים מופשטים או היפר-ריאליסטיים של פעולות של  הצַבָּע. בעקבות המלחמה, ביקשו ממני לצייר חטופים וחברים שנרצחו בנובה. בעקבות ציורי הפורטרטים של קורבנות ה 7 באוקטובר, הכנסתי את הפנים הריאליסטיות הספציפיות, לתוך הציורים המופשטים של הצַבָּע. הפורטרטים של החטופים התחילו ביוזמה של 'צבע טרי', אחר כך המשיכו לפנות אליי. יש לי חבר שאחיין שלו, מור כהן ז"ל, נרצח בנובה, אז ציירתי גם אותם.

בעקבות ציורי הפרוטרטים והדייקנות של להגיע לדמות הספציפית הכל כך חשובה לציור פורטרט, חשבתי להכניס את הפורטרט הספציפי גם לדמויות הפועלות אצלי בציורים, ובחרתי לא לעסוק בפורטרטים של מתים אלא באנשים שנותנים לי ולעוד הרבה אנשים אחרים תקווה והשראה, בחרתי לצייר אנשים שחזרו מהשבי ואת משפחות החטופים, כי הם בעיני הגיבורים, אנשים שמפריחים תקווה לשינוי והשראה על איך צריך לנהוג כשהמצב ממש קשה.

בציורים המופשטים שלי תמיד יש איזשהו אימג', לא פרחים או אנשים, אלא פעולות של צבעים שהם בעצם טבע דומם דו ממדי. פתאום להכניס אנשים אמיתיים היה שינוי. כשאת מציירת את הבן אדם, את נקשרת אליו, את רואה את כל הקמטים, הזמן שעבר עליו,פנים זה היסטוריה. הם מלווים אותי כל הזמן. "

אתה מרגיש שיש לך תפקיד או שליחות באמצעות האמנות בתקופה הזו?
"להילחם אני לא יודע, כאילו, את יודעת, כאילו ללכת להילחם. הלוואי כן? אבל אני לא יודע להילחם, לצייר אני יודע. אז זה מה שאני יכול לתרום למאבק הזה של החטופים. זה למה אני פה.

אני לא חושב שיש לי תפקיד, אני פשוט מראה את המציאות. אבל כן, אני חושב שלאמנות יש תפקיד בתקופות כאלה. האמנות היא הדבר הכי מרפא במקומות כאלה, במצבים כאלה, בתקופות כאלה. זה לא שום דבר אחר, זה רק אמנות."

למה בחרת דווקא באנשים ספציפיים כמו אביחי ברודץ ועינב צנגאוקר?
"בחרתי אותם כי הם השפיעו עלי באופן אישי, אביחי היה הראשון שראיתי בטלוויזיה, הוא הגיע לקיריה עם שלט בו כתוב המשפחה שלי בעזה, בזמן שהוא נלחם להגן על הבית בכיתת הכוננות, משפחתו נחטפה לעזה, הוא התראיין במדיה הרבה פעם קפץ למלא מקומות רק כדי להגביר מודעות ולהילחם על חזרת משפחתו, הוא ללא ספק איש חזק מאוד והוא נתן לי השראה ותקווה. לכן בחרתי לצייר אותו, הוא גיבור אמיתי.

תראי פיליפ גסטו שהיה צייר רוקסטאר בארה״ב משנות החמישים שישים אמר במלחמת וייטנאם, אני לא יכול לשבת בסטודיו שלי ולנסות להחליט איזה אדום אני צריך לערבב עם איזה כחול, בזמן שיש מלחמה בחוץ, וזה מה שקרה לי גם בסטודיו, אני לא יכול להמשיך ולעשות את מה שעשיתי בסטודיו בזמן מלחמה, לכן הפורטרטים האלה ניכנסו לי לציורים, אנחנו מושפעים מהמצב ומהמקום שאנחנו חיים בו, ואי אפשר להתעלם ממה שקורה. לכן היה חשוב לי לצייר את הפרוטרטים של החטופים ושל משפחות החטופים, ולדאוג לדייק את הפנים שלהם,

 הצבעים הם בעיני גיבורים, הם מגיעים אליך הביתה ומתקנים את הבית שלך, את המקום שלך, הם ״בעלי מקצוע״ עם תעודות איך כמו שאומרים. כשאת בבעיה את רוצה שמי שבא לעזור לך ידע בדיוק איך צריך לפעול, כמו גיבור, לכן בחרתי להציג את החטופים ואת בני משפחתם 'כבעלי מקצוע'."

אומרים שבזמני מלחמה ורעב אם העבודה שלך מבוטלת, אז העבודה שלך לא אמיתית
"בדיוק, הם באים לתקן את ההריסות. אנשי כפיים. הם אלו שמחזיקים אותנו ומרימים אותנו. אני עושה את אותן הפעולות כדי לייצג אותם". כמין ציור ארס פואטי, המתחקה אחר הפעולה של  הצַבָּע."

אתה קורא לדמויות החטופים והמשפחות "גיבורים בעל כורחם" מה המשמעות של זה עבורך?
"אלה אנשים שנקלעו למצב קשה מאוד, בזמן שאנחנו לא ידענו איך להתנהג, צפינו בהם דרך המדיה וראינו איך הם מתמודדים עם המצב הקשה של יקיריהם, חוץ מלרוץ למקלט ולהרגיע את הילד. אני לא יודע אם הייתי יכול להיות במצב שלהם, נראה לי שלא הייתי מצליח להתמודד כפי שהם נלחמים על משפחתם.

אני אומר שהם גיבורים בעל כורחם כי אין להם ברירה אלה להילחם למען יקיריהם."

כבוגר המחזור הראשון של המחלקה לאמנות בשנקר, איך תקופת הלימודים השפיעה על התפתחותך האמנותית?
"הלימודים בשנקר לימדו אותי להיות אמן ולא רק צייר. לפני כן הייתי עושה ציורי קומישן, איירבראש, ציירתי גם בחו"ל. למדתי המון דברים בבית ספר לאמנות – למדתי מה זה הדפס בזכות שרון פוליאקין.

גם המנחה שלי, לארי אברמסון, שגם אצר את התערוכה השפיע מאוד. הוא היה המורה שלי בתואר הראשון והוא שהכניס אותי לשנקר, אמר לי 'בוא תהיה עוזר הוראה'. אני די מעריץ את האדם הזה. בזכותו גיליתי את ציורי האבק שלי, אולי בעצלנותו. כשהוא נסע ללמד בצרפת ואמר לנו שלא יהיו שיעורים וביקש שנעשה עבודה על הזמן שהוא לא פה. הייתי אז ברמן, עבדתי בעבודת סטודנט. אם את לא מנקה את הדיספלי כל שבוע , אז מצטבר אבק נורא מהר, כשהייתי מנקה את כל הבקבוקים ראיתי את הסילואט של הבקבוקים שנוצר מהצטברות האבק. ואז אמרתי טוב יאללה בוא נעשה את המהלך הזה.
אז לקחתי כל מיני חפצים והנחתי אותם על קנווס, חיכיתי שיעבור הזמן ויצטבר אבק ולכלוך על הקנווס ואז דרך האבק נוצר הסילואט של האוביקטים שהנחתי על הקנווס, רססתי בספרי דבק והגשתי את את התרגיל, שם כבר ידעתי בסמסטר הראשון של שנה ב׳, מה הולך להיות פרויקט הגמר שלי."


מה היית רוצה שהקהל ייקח איתו אחרי ביקור בתערוכה?
"שיזכרו שיש עדיין חטופים ושצריך להחזיר אותם. זה כל מה שאני רוצה שייקחו מהתערוכה – שיצאו וימשיכו להפגין ולהזכיר את זה. אני לא מבין בפוליטיקה וממשלה, זה כבר לא אכפת לי, אבל להחזיר את החטופים – זה מה שחשוב."

איזו עצה היית נותן לסטודנטים לאמנות בימים אלה?
"לא להתייאש, להמשיך לעבוד, לעשות כמה שיותר שטויות ולנצל את המורים שיש פה. המורים בשנקר הם ברמה גבוהה מאוד. במיוחד בבית הספר לאמנות, הם באמת תותחים אחד אחד – יש לכם את האנשים הכי טובים במקצוע שיסתכלו עליכם, נצלו את זה.

אני ממליץ לסטודנטים להתאמץ ולהראות את העבודות שלהם, לנצל את כרטיס הסטודנט להיכנס לתערוכות, וללמוד מהעבודות. מי שנמצא עכשיו בבית הספר הזה עבר לא מעט – גם מלחמה, גם קורונה, גם שינויים במיקום בית הספר. אלה אנשים עם חוסן. חשוב לא להתייאש."

התערוכה "הציור המופשט של הצַבָּעִ" תציג בגלריה בנימין, שביל המרץ
3.4.25
נעילה: 10.5.25