אטומים של אותיות: ראיון עם קובי פרנקו

אטומים של אותיות: ראיון עם קובי פרנקו

קובי פרנקו, מעצב וראש התואר השני בעיצוב בשנקר, יצר עולם שלם שבו אותיות עבריות מורכבות מאטומים, עם נוסחאות כימיות וחוקי פיזיקה משלהן. בראיון מיוחד הוא מספר על ספרו החדש, ועל כיצד פרויקט הגמר של התואר השני שלו בשנקר התפתח לכדי "מעבדה לטיפוגרפיה מולקולרית" – מחקר פסאודו-מדעי בטיפוגרפיה, מגרש משחקים של אותיות בו הוא קובע את החוקים.

המחקר החל כאשר פרנקו נתקל במקרה בסרטון קצר בשם "Understanding Molecular Typography" שתיעד הרצאה של המעצב והאמן האמריקאי וודי לסלי. בהרצאה סקר לסלי את ספרו של הפילולוג והחוקר ה"פ הנדרסון, הטוען כי אותיות האלפבית הלטיני מבוססות על מבנה מולקולרי – כלומר, כל אות מורכבת משילוב של מספר אטומים. הנדרסון טען כי מחקר עתידי, בשפות נוספות, יגלה תובנות נוספות. "מאוחר יותר התברר לי שהספר והמחקר היו למעשה פרויקט אמנותי פרי דמיונו של לסלי," מספר פרנקו, "אבל הרעיון על אלפבית עברי המורכב מאטומים קסם לי. החלטתי לקחת על עצמי את תפקיד אותו ״חוקר עתידי״ ולצאת למסע ספקולטיבי שראשיתו בהנחת היסוד הטוענת שלאלפבית העברי יש מבנה מולקולרי. רציתי לבדוק כיצד הנחה זו משפיעה על האות, המילה והשפה העברית."

מדוע בחרת דווקא בגופן "ועד" כבסיס למחקר?

בעוד שלסלי בחר להתבסס על הגופן Futura של פאול רנר (1927), רציתי שנקודת המוצא תתבסס על אות עברית שאינה מוכרת. בחרתי לעבוד עם הגופן "ועד" שפיתחתי לפני כעשרים שנה על בסיס אותיות שעיצב זאב רבן, אחד מאבות העיצוב המקומי בשנות ה-20, לתרשים חזית של בית ועד הקהילה של יפו ותל-אביב (1925). פירקתי את הגופן לשישה אטומים בגדלים שונים, שעוצבו על בסיס גריד ריבועי. כל אות באלפבית העברי מורכבת מצירופים של בין שניים לאחד-עשר אטומים. הצירופים מסודרים כנוסחה כימית – למשל, האות אל"ף, המורכבת מארבעה ריבועים, מלבן אנכי קצר ושתי מקביליות, ארוכה וקצרה, מיוצגת על ידי הנוסחה: D4JKV.

הספר מתפרש על פני 11 נושאי מחקר שונים. איזה מהם הוביל לתגליות המפתיעות ביותר?

המחקר היה ריזומטי – כלומר, הוא לא התפתח באופן ליניארי אלא כמו רשת שבה קפצתי מנושא לנושא. כל נושא הוביל לתובנות מעניינות ואחד ה״גילויים״ המרתקים היה נושא המגדר. במעבדה״ התגלתה״ תופעה ייחודית לאטום K. בעוד שכל שאר האטומים מסתובבים סביב הצירים האנכי והאורכי, האטום K מסתובב סביב צירו האנכי בלבד. בצורתו ההפוכה, גם המטען החשמלי סביבו מתהפך. בהתאמה, האטומים המתחברים אליו משנים גם הם את מטענם החשמלי, ובכך הופכים גם את המטען החשמלי של האותיות המורכבות מהם. שינוי המטען החשמלי של האותיות המורכבות משילוב עם האטום K, יצר מצב שבו מילים מסוימות לא יכולות להיווצר, שכן נוצרת דחייה במקום משיכה אלקטרומגנטית. מאוחר יותר ״התגלה״ כי לאטומים מסויימים יש יכולת לבטל את הכוח הפיזיקלי האלקטרומגנטי סביבם ובכך לשמר את השפה העברית. אותיות מסוימות נמשכות לאותיות אחרות ללא קשר להרכב הפיזיקלי סביבן. נוצרה חלוקה לשלושה סוגים של אלפביתים מולקולריים: אותיות תבוניות (אין משמעות לכוח הפיזיקלי); אותיות בינאריות (משיכה לפי חוקי הטבע – פלוס נמשך למינוס); ואותיות א-בינאריות (בניגוד לטבע – פלוס נמשך לפלוס ומינוס נמשך למינוס). התוצאה היא שכל מילה בעברית ממוקמת על רצף מגדרי. למשל, המילה "דעת" היא 100% א-בינארית והמילה "חכמה" היא 100% בינארית.

תאר לנו את הרעיון של הגימטריה המולקולרית.

זו באמת הייתה "תגלית" מרתקת. היות שהאטומים מבוססים על גריד ריבועי, אפשר לחשב את מספר הריבועים המרכיבים כל אטום, וכך לחשב כמה ״שוקלת״ כל אות ואף מילה או משפט. פיתחתי מחשבון לגימטריה מולקולרית, המאפשר להקליד כל מילה בעברית, לקבל את המשקל שלה ורשימה של מילים נרדפות – מילים אחרות בעלות אותו משקל. למשל, שלושת המילים "מעבדה לטיפוגרפיה מולקולרית", שמשקלם ביחד הוא 598, זהים במשקלם למילים "פונקציה ומתמטיקה באלפבית" או "קומפלקס באמצעות מטריצה".

איך השתלבו שלושת המאמרים של החוקרים המובילים בספר?

היה לי חשוב שבנוסף למאמר שלי, יהיו מאמרים של חוקרים נוספים, שיציעו נקודות מבט אישית ומקורית על הפרויקט. פרופ' אדר׳ ערן נוימן, דקאן הפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב, במאמרו ״מאות לקוד״ בוחן את השלב בו האות הופכת מיצוג חזותי לקוד. לדבריו, המעבר מגופן חזותי לגופן מבוסס קוד, משקף את העידן הפוסט-הומניסטי שבו אנו חיים. ד"ר בת-שבע גולדמן-אידה, אוצרת וחוקרת אמנות, במאמרה ״בין טיפוגרפיה לפואטיקה״ בוחנת את העיסוק הרב באותיות, מעולם האמנות ועד המיסטיקה והקבלה, וכותבת על תפקידו של האוטומטיזם כזרז לחשיבה יצירתית. אורי דרומר, אוצר וחוקר תרבות, במאמרו ״ברית-אות״, התעניין דווקא בהיבט האישי. המאמר מתאר את המפגש בין גוף לבין עולם האותיות דרך המדיום הדיגיטלי. מפגש בו נולדת זהות של חוקר-טיפוגרף-יוצר.

האם הפרויקט מתוכנן להשפיע על עיצוב גופנים עבריים בעתיד?

לא, אני לא חושב שהגופן שנוצר במסגרת הפרויקט נועד לשימוש מקצועי. יש בו הרבה בעיות ויזואליות – הוא לא גופן המיועד לטקסט וגם לא כגופן כותרת. הערך של הפרויקט הוא יותר בתהליך המחקרי ובגישה הניסיונית. אני משתמש בו כמודל חינוכי בקורסים שאני מעביר. אני מציג את המחקר לסטודנטים ומנתח איתם את המהלכים שנעשו. הם לומדים כיצד אפשר לפתח מערכת כללים ושיטה למחקר טיפוגרפי ואז לשכלל אותה בפלטפורמות ובמדיות שונות.

לצד הספר המודפס, נבנה גם אתר אינטרנט המשלים את ההיבט הויזואלי והמשחקי של הספר. מה הוא מאפשר שהספר לא יכול להציע?

המימד הדיגיטלי, כאמור, מאפשר מבטים אנימטיבים ואינטראקטיבים שלא קיימים כמובן בספר המודפס. באתר אפשר לראות סרטונים המדמים מבט מיקרוסקופי וממחישים את האופן שבו האטומים מתחברים ליצירת אותיות ואח״כ לבניית מילים ומשפטים. בנוסף פותח ממשק אינטראקטיבי שמאפשר לשחק עם האותיות המולקולריות. למשל, יש אפשרות להקליד אות ולראות איך היא נראית בתלת-מימד, לסובב אותה ולבחון את המבנה המולקולרי שלה מזוויות שונות. יש גם את מחשבון הגימטריה המולקולרית שהזכרתי קודם. היה לי חשוב להפוך את העולם המומצא הזה לכמה שיותר אמיתי ונגיש.

מה היה האתגר הגדול ביותר במעבר ממחקר לספר?

האתגר הראשון היה למצוא מימון לספר. למזלי, קיבלתי מענק להוצאת ספר אמן ממועצת הפיס לתרבות ולאמנות, ואחר כך גם מענק מחקר נדיב משנקר. היה לי חשוב שהספר יהיה דו-לשוני ויגיע גם לקהל בינלאומי, ולכן האתגר השני היה למצוא הוצאה לאור שתפיץ את הספר בחו"ל. האתגר השלישי היה עיצוב הספר. כמעצב ספרים, היה ברור שאני הולך לעצב את הספר בעצמי. קודם כל כי זה חסך לי לשלם למעצב, אבל בעיקר כי אף אחד אחר לא היה עושה את זה לשביעות רצוני. אם זאת, התנהל מין דיאלוג "סכיזופרני" בין החוקר לבין מעצב הספר – איפה לוותר, איפה לקצר, כיצד לערוך את חומרי המחקר שיתאימו לפורמט של ספר.

מבחינת העיצוב, התפתח דיאלוג מעניין עם ההוצאה לאור Slanted. את ההוצאה הקימו שני מעצבים גרפיים מוכשרים, יוליה קאהל ולארס הרמסן. הם הגיעו למו״לות לאחר שנים של עיצוב ספרים ואני מעריך מאוד את עבודתם. היה לי ברור שיהיה דיאלוג יצירתי ופורה איתם. אם בהתחלה העיצוב שלי היה יותר שמרני ומאופק, הם דווקא עודדו אותי להשתמש יותר בצבע ולא לפחד לצאת מאזורי הנוחות שלי.

כמרצה וכראש התואר השני בעיצוב בשנקר, איזו עצה היית נותן לסטודנטים שלוקחים את צעדיהם הראשונים בעולם העיצוב?

אני תמיד אומר לסטודנטים שלי, בעיקר בוגרי התואר הראשון בתקשורת חזותית, לא להילחץ אם בשנה-שנתיים הראשונות הם עדיין בשלב של בדיקה – מה נכון להם, מה מתאים להם, איזה תחום ספציפי הכי מעניין אותם. זה תהליך שלוקח זמן ויש לאפשר לו לקרות. יכול להיות שהם חושבים שתחום מסוים מתאים להם, ואז הם מגלים שדברים אחרים מעניינים אותם. אני מדגיש שהשנים הראשונות הן רק תחילתה של התבגרותם כמעצבים, וזה בסדר גמור לאפשר מקום לחיפוש עצמי. ובעיקר שלא ילחצו אם העבודה הראשונה שלהם היא לא בדיוק מה שחלמו עליו. ויש אנשים שמחפשים את דרכם המקצועית עשרים שנה, וגם זה בסדר.

ספרו של קובי פרנקו "מעבדה לטיפוגרפיה מולקולרית" יצא לאור בהוצאת Slanted, וניתן לרכוש אותו באתר ההוצאה, או באתר Probook (קוד קופון: Franco35). ניתן גם לשאול את הספר בספריית שנקר.

השקה חגיגית של הספר תיערך ביום רביעי, 26.3.2025, בשעה 19:00, במתחם ת"א תרבות דה וינצ'י, ברחוב דה וינצ'י 14, תל-אביב. הכניסה ללא תשלום, אך מספר המקומות מוגבל. נא להירשם בלינק. במהלך ההשקה יימכרו הדפסים חתומים במהדורה מוגבלת, שיתוף פעולה עם בית מלאכה לצילום.

צילומים: יאיר מיוחס (מדף: ספרים שהם אמנות)