פרופ' יורם הלוי | "סולאר" מאת איאן מקיואן

פרופ' יורם הלוי | "סולאר" מאת איאן מקיואן

פרופ' יורם הלוי, דיקן הפקולטה להנדסה, ממליץ על הספר "סולאר" מאת איאן מקיואן

מכיוון שאני מניח שהתבקשתי להמליץ בתור דיקן הפקולטה להנדסה ולא כסתם חובב קריאה, בחרתי בספר "סולאר" של איאן מקיואן. זה כמובן אינו ספר על מדע, אלא על התנהגות אנושית, אך היות גיבורו פיזיקאי חתן פרס נובל העוסק באנרגיה מתחדשת מקרבת אותו לתחומי העיסוק של הפקולטה להנדסה. "סולאר" אינו פסגת יצירתו של מקיואן, "כפרה" למשל חזק יותר, אבל הוא עדיין ספר נהדר של סופר מעולה וכולל את כל הרכיבים המאפיינים אותו. יכולת תמצות וניסוח מדהימות, אבחנות מקוריות הנועצות סיכות חדות במוסכמות ריקות מתוכן, הומור ואפילו עלילה מעניינת. 

פסקה מבריקה ששעשעה אותי מאוד מספרת שממשלת בריטניה החליטה "לנצל את משאבי הגאונות של העם הבריטי" , (נשמע מוכר?)  שכידוע אינם מוגבלים למדענים בלבד (כנ"ל)  והזמינה את הקהל הרחב לשלוח הצעות לפתרון בעיית האנרגיה הנקייה. הוגשו מאות הצעות מפורטות וכשהצוות תהה כיצד לחלק את העבודה הוצע לסווג כל תכנית לפי החוק הפיזיקלי אותו היא סותרת. במילים אחרות, מדוע היא בלתי אפשרית מבחינה פיזיקלית. ערמה אחת לאלו המייצרות אנרגיה יש מאין, אחרת לאלו שסותרות את החוק השני של התרמודינמיקה וכולי. 

הרקע המדעי הנדסי אולי ייתן ערך מוסף למי שהנושא קרוב לליבו אך הוא בוודאי לא לב העניין והספר מיועד לכולם, גם לאלו שהמתמטיקה גורמת להם לחלחלה וקיימות עבורם היא בעיקר עניין תודעתי.  הוא עוסק באדם מלא סתירות. גאון במדע אך טועה בכל צעד ושעל בחיים עצמם, מקסים אך מתוסכל ובעיקר חסר כל מודעות ואמפתיה לסובבים אותו. מקיואן לעומתו, באופן שמזכיר את נבוקוב בכמה ספרים, מצליח לגרום לנו להיות אמפטיים לאותו מייקל בירד, שבשיפוט אובייקטיבי הוא אדם בלתי מוסרי ואף למטה מכך. הולכת שולל זאת, יחד עם הימנעות ממוסרנות צדקנית אך משעממת, הן בעיני חלק מקיסמה הרב של הספרות, או אמנות בכלל.