עיצוב כאקט של חירות: 7 עבודות מהפקולטה לעיצוב החוגגות את המושג חירות

עיצוב כאקט של חירות: 7 עבודות מהפקולטה לעיצוב החוגגות את המושג חירות

כיצד סטודנטים.ות מהפקולטה לעיצוב מפרשים את המושג חירות דרך יצירתם.ן?

מטקסטיל בדואי מסורתי ועד הגדות פסח חדשניות, דרך כלי אוכל שמתמרדים בכללי הנימוס ועד חופש הביטוי באופנה. עבודות אלו חושפות כיצד 'חירות' איננה רק מושג מופשט, אלא חוויה מוחשית המתבטאת בחומר, בצורה ובצבע – ומזמינות אתכם לחשוב מחדש על משמעות החופש בחיינו.

חירות ללבוש את העבר

مَكسوُّةَ بِفَخر| עטופה בגאווה | ויסאל אל עוקבי, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל

מסע אישי-טקסטילי של מעצבת שמעניקה כבוד למסורת, לנשים במשפחתה ולשורשים שלה – דרך שלוש עבאיות עוצמתיות מהמדבר.

בין שקיעות המדבר לרקמות של פעם, מתהוות שלוש עבאיות – לא ככלי לבוש בלבד, אלא כמעשה של חירות נשית. ויסאל ג'ובראן אל עוקבי, היא בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל, הראשונה מהמגזר הבדואי. היא בחרה להאדיר את השמלה הבדואית היומיומית ולשזור לתוכה סודות משפחתיים, מחוות לנשים משמעותיות בחייה, ובעיקר – לסבתה. כל שמלה בפרויקט נושאת בתוכה רמז, סמל, או טקסטורה שמתחברת לסיפור אישי, לנוף ילדות או לזיכרון חבוי. במלאכת טקסטיל עכשווית, שמשלבת אריגה, רקמה והדפס, נולדת כאן לא רק קולקציה – אלא מחווה לחירות לספר סיפור, לשמר מסורת, ולהיות נאמנה לזהות שלך.

יש בעבודתה שחרור מדעות קדומות: "רציתי להדגיש את התרבות הבדואית ולחשוף אותה לציבור, תוך עיסוק במשמעות של להיות אישה בדואית וחיי היומיום שלי." היא מספרת לרוב, כשיוצא לנו לשמוע על נשים בדואיות בתקשורת ובמדיה, הן נתפסות באופן אקזוטי כנשות מדבר, או בהקשרים של אלימות ודיכוי בתוך המשפחה".

"המיתוס הנפוץ על האישה הבדואית הוא שמדובר בדמות חלשה ונטולת יכולת. אני מבקשת להעביר את החוויה האישית שלי, ושואפת לנסח מחדש את הדימוי של האישה הבדואית, להחזיר את הכוח והנרטיב לידיים שלנו. אני מגדירה את עצמי – לא מישהו זר", היא מוסיפה. "הטקסטיל הבדואי הוא סממן של מעמד, אזור גאוגרפי וגיל. בחרתי להפוך את הגלימה הפשוטה והשחורה לצבעונית, ולהאדיר אותה כאות הוקרה לכל אותן נשים בדואיות".

בין חופש לבית 

Are We Home Yet? | קטיה רבי, בוגרת המחלקה לעיצוב תכשיטים

בטבעת אחת מעוררת המעצבת שאלות ותהיות על המשמעויות בין המושגים בית לחופש.
"תחושת החופש נובעת לעתים קרובות מכך שאינך קשור למקום אחד, אבל אם חותכים אותך בכוח מהשורשים שלך, החופש עלול לבוא עם הרבה סיבוכים. הטבעת הזו מיועדת לכל המהגרים, הפליטים והעקורים הנאבקים למצוא תחושת בית בבית הגידול החדש שלהם. זה משמש כתזכורת מתמדת להמשיך לבדוק: אולי אתה כבר בבית אבל עדיין לא שמת לב לזה."

הקדושים החדשים

מיצב פרסקו | כריסטינה גורבצ׳בסקיה, בוגרת בית הספר לאמנות רב תחומית

הפרסקאות של כריסטינה גורבצ׳בסקיה מתארות עימותים לא שוויוניים בין מפגינים אזרחיים לשוטרים.  

באופן היסטורי, פרסקאות שימשו ליצירת ציורי קיר מונומנטליים במבנים קדושים ובמבני ציבור והציגו בעיקר סיפורי דת, מיתוסים והיסטוריה. גורבצ׳בסקיה, לעומת זאת, מתארת גיבורים שהם אנשים פשוטים, כאלה שמגנים על זכויות אדם יסודיות. הנושאים שלה הם אלימות קשה המופעלת על ידי השוטרים; עונשי מאסר קשים ולא הוגנים; ומאבק על היכולת לומר את האמת. הניסיון של השלטונות להסתיר את האמת, לעוות את המציאות, לשכתב את ההיסטוריה, הופך להרס חומרי בעבודות עצמן.  העבודה מציגה את העימות הפיזי בין כוח המדינה להתנגדות אזרחית. היא ממחישה את המאבק לחופש ביטוי ולזכות להפגין אל מול דיכוי אוטוריטרי. אפקט הטפטוף וההתמוססות עשוי לסמל את שחיקת האמת והחופש תחת משטרים דכאניים.

כלי "עבודה"

חוויה אכילה | כלי אכילה לא מנומסים | רון נאמי, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי

הפרויקט מציע חווית אכילה שונה מזאת המוכרת לנו. הכלים שעוצבו בפרויקט מקרבים אותנו אל האוכל, בניגוד לסכו"ם ולכלי ההגשה שמרחיקים ויוצרים חיץ ביננו לבין מזוננו. הכלים מפעילים את הגוף והחושים שלנו באמצעות תנועה, דרך אכילה משונה ולא שגרתית שמטרתה להתלכלך מהאוכל וליצור חוויה לא מקובלת שבה אנו נהנים מכל חמשת החושים שלנו בזמן האכילה. שלושת הכלים מעוצבים כדי לעורר פענוח ושימוש פעיל וחקרני אצל הסועדים, ומציעים שחרור מחוקי הנימוסין וההליכות של החברה המערבית.

עבדים היינו?

אבטלה סמויה | נוגה סבאון, בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה

הקולקציה בוחנת את אובדן קידוש ערך העבודה, עקב תופעות כמו הקורונה והמלחמה.  האם הישענות על ביטוח לאומי היא בושה או שמא חופש ונתינת מקום לפנאי? האם פנאי בחברה הישראלית הוא בעצם ביתיות? מה מגדיר אותי, העבודה שלי או דווקא מי שאני אחרי שעות העבודה? הקולקציה עוצבה תוך כדי חקירת דפוסי התנהגות של עבודה מהבית, תוך כדי השוואת הסביבה הביתית של המעצבת אל מול העבודה במשרד עורכי דין בו היא עובדת בשנים האחרונות. הקולקציה הינה קולקציה יוניסקס, המשלבת בגדי מחויטים עם שילוב אלמנטים מעולם בגדי הבית. שילובים של עור, צמר וסריגים. 

הקולקציה מציגה חקירת גבולות בין שידור תדמית של אמון וביטחון בבגדי עבודה משרדית אל מול בטלה ורישול בבגדי בית.  היא מציעה לנו לדמיין חברה המקדשת את ההומניזם וליברליזם, פיתוח האוטונומיה האישיותית של הפרט ומימושה.

החופש "להגיד לבנך" בדרכך 

במהדורת התריסר של ההגדה המסורתית של "אסופה", חנות העיצוב הישראלית, משתתפים ומשתתפות  44 מאיירים ומעצבים גרפיים מוכשרים, צעירים לצד ותיקים, כאשר כל אחד קיבל קטע טקסט אותו אייר לפי סגנונו ופרשנותו – מאיורים ידניים ועד כאלה שנעשו במחשב.
השנה נבחרו להשתתף 8 סטודנטים וסטודנטיות בית הספר לתקשורת חזותית ויצקו את פרשנותם.ן האישית לסיפורי וברכות חג החירות.

מיקה רוטלוי | דיינו

"קיבלתי את הכפולה של 'דיינו', שיר שמספר איך בני ישראל מודים לאלוהים על כל דבר שעשה עבורם, בכך שהם אומרים שהיו מסתפקים רק בזה שהוציא אותם ממצריים, אבל הוא רק המשיך לתת ולתת. 

זה הזכיר לי את הקלישאה היהודית של ״אוי, באמת שלא היית צריך״, אז לקחתי את זה למקום קצת הומוריסטי. בכל פעם שבני ישראל אומרים ״די, נו, היינו מסתפקים גם אם היית מפסיק במתנה האחרונה שנתת״, הם בו זמנית מתענגים על כלי הזהב של המצרים, על המן שנפל מהשמיים, על לוחות הברית ועל כל השפע שה׳ הרעיף עליהם."

נועם וקסלר | הודו לה' כי טוב

"התקשיתי למצוא את הקשר שלי לטקסט שקיבלתי להגדה, בגלל שהוא מאוד קשור לדת ולי אין ממש קשר אליה. פירשתי אותו אינטואיטיבי יותר – יצור שמרפרר לבריאת האדם ולפרשנות שאדם וחווה נבראו כיצור אחד שהוא גם שניים. על היופי של הטבע, היופי שבמגוון ובשוני בין כל האנשים. העיטורים מתקשרים לעיטור כתבי יד עתיקים. במובן הזה, הכפולה היא גם ייצוג של חופש דת וחופש מדת. 

דיו הוא המדיום האהוב עלי – הוא כל כך חופשי ופרוע ונותן ליד שלי דרור, אבל גם דורש מחשבה וכוונה. 

הצבע הצהוב, חוץ מזה שאהוב עלי במיוחד, כמובן מתייחס לחטופים. אי אפשר לדבר על החג הזה  בלי לחשוב עליהם. חג החירות שמזכיר שאין חירות. לא בלעדיהם."