ערב-רב: ביקור בתערוכה החדשה והמרגשת של גליה גור-זאב, מרצה במחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר

ערב-רב: ביקור בתערוכה החדשה והמרגשת של גליה גור-זאב, מרצה במחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר

כאשר מהלכים בחללי תצוגה של גלריות ומוזיאונים, בעיקר בהצבות מהסוג הזה, עולה לרוב איזו תחושה מרחבית המזכירה את חוק הכלים השלובים. בחלל של "אורישש" התחושה הזו מתערערת; המשקל נוטה לשני הקירות המלאים באופן טורד מנוחה. כאשר מעניקים לקיר הריק מבט נוסף, מגלים הדבקה מרושלת של סטריפים המשחזרים טפט בטקסטורה מגורענת ולבנה של קיר, מה שמשיב מידה של איזון לחלל הגלריה, ובו בזמן מערער את התחושה שזהו חלל של גלריה בלבד.

שם התערוכה, "אורישש", מורכב מהמלה "אורי" והספרה "שש" – כתובת בית הוריה של האמנית גור-זאב, העוסקת זה למעלה מעשור בקשר שבין תצלום וזיכרון דרך תיעוד בית הוריה, שהחל לאחר מות אביה בשנת 2006. בטקסט התערוכה נכתב כי "באופן ההצבה של התערוכה הנוכחית מבקשת האמנית לשחזר את בית הוריה בהסתמך על התצלום התיעודי לצד אובייקטים השאולים מן הבית".

התערוכה היא חלק שלישי במעקב של גור-זאב אחר בית הוריה, החל במצבו המקורי, העמוס, מלא החיים, ועד לריקונו המוחלט. בשנת 2009 בחרה גור-זאב להציג בבית-האמנים, באוצרותה של ורד זפרן-גני, תצלומים שעסקו בחותם שהטביעו בבית הריק הזמן והחפצים שהיו חלק ממנו. במרכז התערוכה ההיא עמדה העדות למה שאיננו עוד. התערוכה הנוכחית מעידה על היש, על המלאות ועל אורח החיים של מי שהתגוררו בו. כמה מן התצלומים מהתערוכה בבית-האמנים מופיעים גם בתערוכה הנוכחית, בפורמטים קטנים יותר, ומייצרים רגעים פיוטיים והרמוניים של שקט בתוך הגודש והעומס האינפורמטיביים.

• • לקראת הסיקור המלא במגזין "רב-ערב" לחצו כאן!

בראש העמוד: חלל התערוכה "אורישש" של גור-זאב ל(צילום: אלי סינגלובסקי, יח"צ)