זוכי.ות פרס רוזן לקיימות 2021

זוכי.ות פרס רוזן לקיימות 2021

ביום רביעי ה-26.8 נערך טקס חלוקת פרסים של מרכז רוזן לקיימות במכללת שנקר. בטקס נכח נשיא שנקר, פרופ' שיזף רפאלי שבירך את הסטודנטים המצטיינים: "אתם חוד החנית בנושא קיימות ועיצוב, מכללת שנקר מקדמת כבר קרוב ל 10 שנים מחקרים מקיפים בנושא משבר האקלים, עד כה מרבית הפעילות התקיימה במרכז רוזן לקיימות, אך אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך חשוב בו כל המערך האקדמי שלנו יעסוק בו ויפעל למען צמצום נזקי האנושות".

גם פרופ' שמואל קניג, סגן הנשיא וראש הרשות למחקר יצירה ופיתוח בשנקר, שיבח את הסטודנטים על ההישגים וסיפר על ההיסטוריה הענפה של מרכז רוזן לקיימות "המרכז הוקם לראשונה בשנת 2012, הקמתו היתה במימון יעקב רוזן ועל כן הוא קרוי על שמו. לאורך השנים המרכז הוביל מחקרים רבים בתחום הקיימות הבולט שבהם היה "סרקל" שעוסק במיחזור חומרים פולימרים". אחריו דיבר מיכאל קידר, ראש מרכז רוזן לקיימות שאמר "ראשית אני רוצה להודות לכן ולכם שניגשתם לקול קורא שלנו – זה אינו מובן מאליו, אך מעבר לכך שבחרתם לעשות פרויקט גמר העוסק בקיימות ומתכתב באופן ישיר עם לפחות שלושה מיעדי הקיימות של האו"ם,  כל הפרויקטים שהוגשו השנה היו מרתקים, ויצרו לנו השופטים, דיונים מרתקים וויכוחים בעלי ערך רב – פרויקטים שלכם/ן נבחרו על פרמטרים של יצירתיות, תפישה, מחקר, חדשנות ולא רק ישימות. תחום הקיימות מחייב את כולנו לחשוב מחוץ לקופסה, וכך עשיתם/ן בהצלחה רבה."

פרס רוזן לקיימות ע"ש יעקב רוזן מחולק מדי שנה לסטודנטים/יות מעיצוב אמנות והנדסה עבור פרויקטי גמר העוסקים בקיימות ומתכתבים עם לפחות 3 מיעדי הקיימות של האו"ם. סך הפרס מקרן יעקב ותמי רוזן עומד על 20,000 ₪ ומחולק שווה בשווה ל 10 פרויקטים.

צוות השופטים/ות מורכב מ:

• נציג/ה מהפקולטה להנדסה (ד"ר טל גולדרט – ראשת המחלקה להנדסה כימית)
• נציג/ה מהפקולטה לעיצוב (ד"ר אסף קרבס – מנהל DF וחבר סגל בכיר)
• נציג/ה מהעירייה (מור חריר- מנהלת חדשנות וקיימות לשכת מנכ"ל עיריית ר"ג)
• נציג/ה מהתעשייה ( קרן שנהר – מנהלת עסקית תחום קיימות HP Indigo)
• ראש מרכז רוזן לקיימות שנקר – מיקי קידר

מרכז רוזן לקיימות ע“ש יעקב רוזן משמש כבסיס לקידום והטמעת תחום הקיימות הן באופן תיאורטי והן באופן מעשי. המרכז משמש מוקד לידע, מחקר ויישום של עולם הקיימות במחלקות השונות בשנקר ופלטפורמה לשיתופי פעולה בין תחומיים בקמפוס. בנוסף, מקיים פרויקטים בתחום האקדמי, דרך הסקטור הפרטי ועד למוסדות הממשלתיים, על פי העקרונות של 17 יעדי הקיימות של האו“ם.

הפרויקטים המנצחים: 

Druids Ranger Forest – שגב כספי, המחלקה לעיצוב תעשייתי

לפי נתונים של האו"ם יערות הם ביתם של יותר מ -%80 מכלל מיני בעלי החיים והצמחים הארציים.

עם התפתחות העולם המודרני והגידול של האוכלוסייה העולמית, שימור היערות נפגע והם נכרתים ונהרסים לטובת צרכיהם של בני האדם. היערות והנוף הפראי משמשים ריאה ירוקה לכדור הארץ ומסייעים לאחסון ופירוק הפחמן הדו חמצני העודף בו.

הפרויקט מתייחס  לשלושה מתוך 17 ידעי הקיימות של האו''ם -קידום תיעוש בר קיימא וטיפוח חדשנות, ביצוע פעולות למאבק בשינויי האקלים והשפעותיו, ניהול יערות בר קיימא ועצירת אובדן המגוון הביולוגי. Druids Ranger Forest היא סדרה של יערנים רובוטים האחראים לייעור מחדש וניהול של יער בר קיימא. הרובוטים תוכננו ועוצבו כך שלכל אחד מהם ישנו תפקיד מוגדר בניהול ושימור היער.

התפקידים והשפה הצורנית נגזרו מתהליך לימוד ומחקר של פעולות יערנות נפוצות ומניסיון להבין לעומק את צרכי היערות השונים בעולם.

ניתוח השפעות סביבתיות של ייצור עורות מדגי סלמון לתעשיית האופנה – קרן אליס ביבי, המחלקה להנדסה כימית

הפרויקט עוסק בניתוח ההשפעות הסביבתיות שיש לתהליך עיבוד עורות של דגי סלמון המיועדים לתעשיית האופנה, והוא חלק מפרויקט בינלאומי ששמו FISHSKIN.

מטרתו לבנות כלי ולנתח בעזרתו את תהליך עיבוד העורות במפעל. בעזרת כלי זה ניתן לאפיין מהם התהליכים והחומרים המזהמים ביותר וכך להפחית את השימוש בהם או להחליף אותם לחומרים פחות מזהים. הפרויקט מקיים את יעדי לפיהם צריך לפעול על מנת להפחית את פליטות המזהמים של תהליך עיבוד העורות. נעשה שימוש בפסולת של מפעלים לייצור מזון לשם יצירת מוצר לתעשיית האופנה. כיום חלק גדול מהעורות מתעשיית המזון נזרקים לים ומזהמים אותו, שימוש בעורות יפחית את הזיהום ויחליף את השימוש בעורות של בעלי חיים אקזוטיים כמו תנינים ונחשים. העורות האקזוטיים מגיעים מצייד או מחוות גידול שלהם מטרה אחת: לגדל את בעלי החיים לעורם בלבד! שימוש נרחב בעורות של דגים יפסיק את הסחר והציד של בעלי החיים האקזוטיים למטרה זו.

Vitrimeric Elastomers – רחלי צוקרמן, המחלקה להנדסת חומרים פולימרים

Vitrimeric Elastomers עוסק בלימוד התכונות של חומר בעל פוטנציאל לשמש תחליף לגומי מצולב/אלסטומרים (הידוע כבעייתי ושאינו ניתן למיחזור) אשר יהיה ניתן למחזר. "ויטרימרים" הם חומרים בעלי קשרים קוולנטים הפיכים אשר, בתנאי לחץ וטמפרטורה מתאימים, זורמים וע"י כך חומרים תרמוסטים המכילים קשרים אלו יכולים לעבור עיבוד מחדש – משמע, מיחזור). מתוך ההבנה כי בעיית אי-היכולת למחזר פסולת אלסטומרית היא אקוטית ומשמעותית הפוגעת באיכות החיים, מזהמת מקורות מים ויוצרת פגיעת אקלימית – הפרויקט מציע תחליף ראוי לגומי ומוצריו, בעל כושר מיחזור, שיעמוד בקריטריוני הקיימות ויאפשר שמירה על כדור הארץ לדורות הבאים.

אופטימיזציה למערך מחליפי היונים כטיפול קדם להתפלת מים ים – בן ברק ועינב מהלר, המחלקה להנדסה כימית

אחד משלבי הפקת המים המותפלים הוא סילוק המינרלים הגורמים למשקעים (כמו האבנית המוכרת בכל קומקום ביתי). שימוש בכימיקלים הינו חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפלה וכך גם בשלב ריכוך המים בו נעשה שימוש בחומצה. הרצון לשמירה על איזון אקולוגי מחדד את הצורך בצמצום צריכת הכימיקלים והחומצה בפרט. במסגרת המחקר ביצעו ברק ומהלר אופטימיזציה למערך ריכוך המים במפעל אשר עוזרת לדייק את מינון החומצה ולצמצם באופן משמעותי את כמות החומצה הנצרכת בשלב זה. כך נעשה שימוש אחראי ומתאים בחומצה אשר עומד ביעדי הקיימות של האום.

הפרויקט בוצע  במתקן ההתפלה Via Maris שבפלמחים בהנחייתו של טכנולוג המפעל.

The cooling island – קסניה סטפנובה, המחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה

The cooling island פותח על רקע השפעות ההתחממות הגלובלית. הטמפרטורות בערים הגדולות מוסיפות לטפס, כאשר בוחנים את העיר תל אביב,מתוך המחקר על כי היא מהווה "אי חום" . אי החום נוצר כתוצאה מחוסר צמחיה, תכנון עירוני לקוי ושימוש בחומרי בניה לא אורגניים. כחלק מהפרויקט פותחה מערכת המשמשת תשתית לגידול צמחים ללא אדמה.

המערכת משתלבת עם בניינים על עמודים(הבניה הישראלית הטיפוסית) ולכן מאפשרת גידול של מגוון צמחים בהתאם לרמות שונות של חשיפה לשמש. צמחים מורידים את טמפרטורת האוויר, צורכים פחמן דו חמצני, משמשים כמסנן לניקוי האוויר, פולטים חמצן ומושכים חרקים וציפורים שחשובים למערכת אקולוגית עירונית. המערכת לא דורשת בניה נוספת, רק התקנה, המערכת אינה תלויה בחשמל לכן לא פולטת חום נוסף בעצמה.

Functionalization of fishh leather – אחיעד זילברפרב, המחלקה להנדסת חומרים פולימרים

פרויקט הגמר עוסק בפיתוח תהליכי גימור עבור עורות דגים. אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה ואיתה גם עלייה משמעותית בענף החקלאות הימית. עם התרחבות בצריכת המזון הימי כמות הפסולת ותוצרי הלוואי המופקים מענף גדלים גם הם. 

Functionalization of fishh leather הוא חלק מתוכנית של האיחוד האירופי שנקראת horizon 2020 שמטרתה למצוא שימוש לפסולת של תעשיית הדייג, כלומר להפוך את עורות הדגים לחומר גלם בר-קיימא בענף האופנה. הפרויקט מתמקד בשלושה תהליכי ציפוי וגימור, הראשון הוא פיתוח ציפוי המונע הרס של העורות כתוצאה ממגע עם מים, השני מסייע ביצירת ציפוי שימנע הכתמה והרס של העור כתוצאה ממגע עם חומרים שומניים, והשלישי הוא מוליך ואנטיבקטריאלי אשר יכול לפתוח את השימושים של העור גם בתעשיות ביומדיקל והלבוש החכם. ביצוע תהליכי גימור על עורות דגים כמעט ואינו נחקר. המחקרים הקיימים לרוב מבוצעים על עורות בקר. 

Landfill to Landscape – יומנה סאלם וסהר שחתות, המחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה

עוסק בפסולת של נייר ובד והשימושים שלהם האפשריים שלהם לאחר שהם "נזרקים". פסולת הנייר בישראל מהווה כ 30% מכלל הפסולת, בעוד שהטקסטיל מהווה כ 3%. כיום, מרבית הפסולת בישראל מיועדת למטמנה ורק אחוז מאוד קטן עובר תהליך מיחזור. הפרויקט מנסה לנצל כמויות פסולת גדולות יותר, ולייצר שטחים ירוקים בערים, ועל כן מפתח שיטה בה ניתן לגדל צמחיה בנייר ממוחזר ובבד. 

יריעות רב-שכבתיות מחומרים ביו-מתכלים – עמיר שפי, המחלקה להנדסת חומרים פולימרים

פרויקט עוסק ביריעות ביו-מתכלות עם תכונות חסמות משופרות בהנחיית פרופ' אנה דותן.

כידוע, פסולת הפלסטיק שנמצאת מסביבנו – בים וביבשה פוגעת בבעלי החיים, בטבע ובנו ע"י שינויי האקלים וזיהום הסביבה. על 40% מאותה פסולת פלסטיק אחראיות אריזות הפלסטיק ובעיקר אריזות המזון. משום כך, ניתן לראות עלייה בשנים באחרונות בשימוש ובייצור אריזות מחומרים מתכלים וממקורות מתחדשים כחלופה לפלסטיק ממקורות פוסיליים. מאידך, לאותן אריזות המזון תכונות חסם לגזים פחותות בהשוואה לפלסטיק הקונבנציונלי בו משתמשים. לכן, במסגרת הפרויקט פותחו יריעות בשילוב תוסף על בסיס צלולוזה על מנת לשפר את תכונות החסמות לגזים לשימוש בתעשיית אריזות המזון.

''סְלֵּפֶת'' – מירב מימרון מרחב, המחלקה לעיצוב תכשיטים

כשמגפה תוקפת את העולם כללי המשחק משתנים, אין יותר מקום להרגלים, צריך לחשוב מהר, לקבל החלטות ולאלתר פתרונות.

הפרויקט נולד מתוך הסגר בו נאלצה מירב   לעבוד עם החומרים הזמינים בבית, הכל התחיל בקערת הבצלים הסגולים במטבח וכך בהמשך לשורשים נוספים; סלק ולפת, צנון וקולורבי. התכשיטים נוצרו כתוצאה מתהליך של ייבוש הירקות והרכבה מחדש לכדי אובייקטים חדשים. אופן הייצור פשוט ומתבסס על טכניקות עתיקות של רידוד ומעיכה, ובכך זמין לכל אדם, גם במדינות לא מפותחות..

צילום: שי פרנקו

ניהול נגר עילי בהשראת מערכות מים טבעיות – אורן הורוביץ וצוף בראון, המחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה.

הפרויקט עוסק בפיתוח מערכת ריצוף מודולארית, המיועדת לאגירה וניתוב של מי נגר עילי במרחב העירוני בהשראת מערכות מים טבעיות.מטרתו מניעת הצפות בשטחי העיר ואגירת מים תוך ניתובם לשימוש במרחב הציבורי.

צילום בראש העמוד: אחיקם בן יוסף