קורס עיצוב תצוגה תשע"ט: חלון הראווה של שי ינובסקי

קורס עיצוב תצוגה תשע"ט: חלון הראווה של שי ינובסקי

במסגרת קורס עיצוב תצוגה במחלקה לעיצוב תכשיטים, מתנסים הסטודנטים משנה ד' בתכנון, עיצוב והקמת חלונות ראווה עבור עבודותיהם האישיות ואנחנו מלווים אותם בתהליך החשיבה והיצירה:

ינובסקי שי // שנה ד' // סמסטר א' // תשע"ט 

• מועד הקמת החלון: דצמבר 2018
• מיקום החלון: בכניסה לבניין מיטשל

כשאני יוצרת יש איזה רגע בתהליך שפתאום קורה דבר שמרגיש נכון, רעיון שצץ כאילו נדלקת נורה. קשה להבין מאיפה מגיע הרעיון וכאילו שהוא בא משום מקום אבל כשזה קורה זה נוכח כל כך שזאת כמעט כתחושה פיזית. בתהליך התגבשות החלון עברו כל מיני רעיונות, תחילה באה ההבנה שהחלון יחשוף את העולם האינטימי של היצירה שלי, ובאופן אוטומטי הביאה איתה את הרצון להסתיר. התחיל להיבנות מערך שבו שכבות של חומר שקוף ימסכו את התכשיטים ויצרו עמעום והסתרה. לא הגיעה אותה תחושה והבנתי שאני עושה משהו לא נכון. אחרי התחבטויות נוכחתי שאני נוגדת את היסוד הפונקציונאלי של החלון, שעלי לקבל את הרעיון שהוא חלון לראווה וחלון אל תוך היצירה שלי ועליי לתת פתח.

חלק מהמורכבות בפרויקט החלון נובעת מהצורך להתאים מידוף פרטני לכל תכשיט על פי המבנה שלו, ותוך כך ליצור מראה כללי אחיד שמאפשר לתכשיטים השונים לחיות בשלום בתמונה הכללית. הבנתי שאני רוצה למצוא דרך אחידה ושקטה שתאפשר לי להציב את התכשיטים במרחב החלל. באחת מהריצות בין השיעורים ראיתי משטח גבס נשען על קיר בחצר. חשבתי על איך שהוא מונח, פשוט נשען על הקיר ובלי להתאמץ יוצר חלל מתחתיו. התמונה הזו הייתה בראש שלי כמה ימים עד שבשלב מסויים הבנתי שהיא יכולה לעזור לי. לוח המונח בשיפוע מאפשר משחק במרחב תלת מיימדי. חשבתי שאוכל ליצור חלל כזה בחלון, הוא יחולק על ידי לוח המונח בהטיה כלפי הצופים, נשען על הזכוכית. בלוח אחרוץ חריצים אנכיים שמתוכם יירדו חוטים שחורים כממשיכים את קו החריצה וייווצר משחק בין דו לתלת מימד, מהלוח לחלל. והחריצה תהווה סוג של קוד (כמו בר קוד)  שמעיד על הסידור מתחת. מיקומים שונים של יציאת החוטים מהלוח, גובה ועומק, יקבעו את ההצבה של האובייקטים במרחב שמתחתיו.

התחלתי בחיפוש הקומפוזיציה של התכשיטים בחלל, וניסיתי לבנות דגם פשוט. לא היה באפשרותי להשתמש בלוח 1:1 מהחומר המיועד להיות החומר הסופי כי זה יקר ולכן פניתי להשתמש בחומרים אחרים. אלו לא היו קשיחים מספיק והעניין לא הצליח לשמר את השיפוע קבוע והבנתי ששיפוע לא נכון ישנה את כל הניראות. פניתי לתוכנת תלת המימד שלמדנו ותיכננתי מודל בגודל אחד לאחד שמכיל את הלוח המשופע, החוטים והמידוף. משתני העומק והגובה מושפעים מאורך החריצים על האלכסון שלי, הייתי צריכה לוודא שהחוטים לא נכנסים למרחב של מדפים אחרים בסביבתם.

הכל היה בנוי אך היה בלתי אפשרי לקבל מושג לגבי איך זה באמת הולך להיראות במסך המחשב הקטן. הגעתי לנקודת תסכול אחרי שהמודל הפיזי נכשל והממוחשב לא סייע לי ואז עלה במוחי רעיון. בסמסטר הקודם השתתפתי בקורס שבמסגרתו למדנו קצת מהעולם של הVR (מציאות מדומה), מה אם אכניס את המודל שבניתי לתוכנת ה-VR וכך אוכל לראות אותו בגודל ממשי. כך עשיתי ואכן היה משהו מאוד מרגיע בהבנת הפרופורציות, פתאום יכולתי לראות את הדפקות במודל וזה היה מאוד מלמד. תיקנתי וחזרתי לצפייה ב-VR מספר פעמים.

הקיר השעון היווה עבורי נקודת מוצא וקו מנחה בפיתוח החלון. מבנה התצוגה מאפשר גישה ישירה וקרובה לאובייקטים המוצגים ונותן הצצה לעולמי. תהליך הפיתוח בעצמו חושף ומדגים את דרכי ההנעה שלי במרחב היצירה. תהליכים בעבודה מונעים מעיקרון אחד פשוט מאפשר התחלה של עולם העתיד להיברא.

איך יראה חלון הראווה הסופי של שי ינובסקי? הצטרפו להגשות הפתוחות שיתקיימו ביום רביעי, ה-12.12, החל מהשעה 19:30!