הצד האפל של תל-אביב: מיצב ייחודי על בעיית הפליטים מעיניו של סטודנט גרמני הלומד במחלקה לאמנות רב-תחומית

העוני, הרעב, האלימות, ההזנחה, התקווה, הפחד והמחלוקת: גינת לווינסקי שבדרום תל-אביב הפכה בשנים האחרונות למרכז חייהם של אלפי פליטים מאפריקה, שמעמדם מול הרשויות הישראליות טרם הוסדר. כשמיכאל פליקס-קיג'אק – סטודנט מאוניברסיטת המבורג בגרמניה – הגיע לישראל כדי ללמוד במחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר, הוא נתקל בנושא הטעון וחש צורך להבין אותו לעומקה.

פליקס-קיג'אק, שבא ללמוד בישראל במסגרת פרויקט חילופי סטודנטים, החל לבקר בגינת לווינסקי ולשמוע את סיפורם של "תושביה", שהגיעו מסודן, מאריתריאה ומגאנה. הוא נפגש עם פעילים חברתיים ועם נציגי ארגוני זכויות אדם, שסיפרו לו על פעילותם ואף חזה בהפגנות האלימות שקראו לגירושם של אותם פליטים.

"הצד האפל של תל-אביב" הוא מיצב המבקש מהמתבונן לבחון את השאלה: "איך אתה היית מרגיש במצב הזה?". 

בטכניקה ייחודית של הדפסת רשת, פליקס-קיג'אק הטביע על שקיות ניילון לבנות דימויים שראה בגינה לווינסקי: מהנעליים המחולקות לפליטים במחנה סהרונים, עד לדמותה של ילדה שפגש במסגרת ביקוריו.

השקיות משכו את תשומת ליבו של פליקס-קיג'אק מהרגע הראשון שהגיע לישראל: "מבחינתי ישראל היא ארץ שקיות הפלסטיק", הוא אומר: "מקבלים אותן כאן בכל רכישה, כשמיד עם ההגעה הביתה הן הופכות לפסולת חסרת שימוש. דווקא בגלל זה רציתי להעניק להן חיים חדשים ולכן מילאתי אותן באוויר ובחרתי להאיר אותן, כך שהן הופכות לאובייקטים מדרגה גבוהה יותר". 

"הפרויקט שיצרתי מעלה שאלות ביקורתיות על יחסי הגומלין בין הישראלים לאפריקנים", מוסיף  פליקס-קיג'אק. לדבריו, "כל אחת מהפיסות המרכיבות את העבודה השלמה משקפת ומסבירה את הקונפליקט העמוק שזיהיתי בין הקבוצות".

טכניקת ההדפסה נבחרה בקפידה, למרות האתגר בביצועה על שקיות הפלסטיק. "ידעתי שאני רוצה צבעים חזקים ובולטים", הוא אומר, "כדי שידגישו את הקשיים שעוברים אותם מהגרים בלתי חוקיים מאפריקה בהגיעם לישראל, כמו גם להעלות את המודעות למצבם".