בלוג "זרקור": עתיד חברה הישראלית מצוי בשנקר

אם רצונכם לדעת היכן מצויים שורשי העתיד שלנו, של מדינת ישראל, לכו לתערוכותs סיום של המכללות השונות לאמנות ולאמנות, שמוציאים אלפי בוגרים ומראים לנו מהם המשאבים הראשיים שלנו והיכן נמצא עתיד טוב יותר. חודש יולי הוא החודש שבו מציגים בוגרי המכללות לאמנות את היבול שלהם. אני הלכתי לתערוכה של מכללת שנקר, מכיוון ששניים מנכדיי סיימו זה עתה את לימודיהם במכללה זאת – נכדה במחלקה לעיצוב טקסטיל ונכד במחלקה לעיצוב תעשייתי.

מכיוון שנכדתי – דרור זק-חליפה – סיימה לימודיה במחלקה לעיצוב טקסטיל, טבעי שחלק גדול מן הזמן אסייר בתערוכה של המחלקה הזאת. אני לא משוגע על תצוגות אופנה, וזאת בלשון המעטה, אבל אם מדובר בנכדתי בפרט, ובמעצבים ישראליים צעירים בפרט, אני לא שווה נפש והזיקה והפטריוטיות עושות את שלהם. בשעה שהמעצבים חולמים ויוצרים, הצופים לא זקוקים לחלום לראות את היצירות מככבות גם בארץ וגם בתצוגות ותערוכותs בחו"ל.

זה אמור גם במחלקה השנייה שבה מצאתי עניין והיא המחלקה לעיצוב תעשייתי, שנכדי מעיין פוגל סיים בהצלחה. כאן החלק העיצובי היישומי הוא ללא ספק דומיננטי: החל בעיצוב אדריכלי, מוצרי חשמל, ריהוט ומוצרים אחרים שכמעט כל אדם זקוק להם. גם החומר הוא בידי היוצר בפיתוחים חדשנים בחומרים עצמם. החזה טופח ממראה עיניים כיצד חלום מתגשם במציאות. בהזדמנות אחרת הבאתי דוגמה  אולטימטיבית להגשמת חלום והוא מדינת ישראל עצמה. פה מדובר על דמותה של המדינה בעתיד, על איכות חייה על מערכת הערכים שלה, אלה הנראים לעין ואלה לטווח ארוך יותר. זה נוסך בך תקווה ובאותו זמן מנקרת בך חרדה שמא נפספס זאת באיוולתנו ובקוצר הראייה שלנו, של כולנו.

• לקריאת הסיקור המלא בבלוג "זרקור" לחצו כאן!

בראש העמוד: פרויקט הגמר של שי שניידרמן, בוגר המחלקה לעיצוב טקסטיל (צילום: נמרוד סונדרס)