שירה
הי אירית מה העניינים? בפרק הקודם דיברנו על נפילה והיום אנחנו נדבר על התכונה האהובה עלייך, פני שטח.
אירית
עלייך היא האהובה
שירה
יש לך איזה התנגדות לדבר עליה, נכון?
אירית
כן. רציתי לדלג על זה קצת כי זה כבר כל כך תוצאתי. מה רואים? ואני דווקא יותר מתחברת לתהליכי, לבנייה של הדברים, לפנימיות, מה מסתתר. התוצאה, איך שזה נראה, זה פשוט פחות מעניין. למרות שיש לזה חשיבות.
שירה
אז אני התעקשתי שכן נקדיש פרק לפני שטח כי בעצם בסוף מה שאנחנו פוגשות כשאנחנו הולכות לחנות זה מה שאנחנו נוגעות בו וזה פני השטח של הבד. אני לא פוגשת את התהליכים או את הדרך לשם. אני פוגשת אם זה נעים לי, זה לא נעים לי, זה מחוספס, זה מקומט, איך זה מרגיש, מה המגע של זה. כל אלה הם פני שטח.
אירית
מה שמעניין בפני שטח אולי יותר מהנעימות זה הטקסטורה, איך הבד נראה מבחינה עיצובית. כן, זה אולי מסביר את ההבדל בינינו, שאני יותר תהליכית ואת יותר עיצובית.
שירה
רגע, מה זה אומר? את קוראת לי שטחית, בעצם?
אירית
אני פשוט חושבת כמהנדסת ואת חושבת כמעצבת. התוצאה של פני השטח, היא מעניינת את המעצבים והיא זיכולה להיות פונקציונלית גם, לא רק ויזואלית. אבל זה כבר כל כך סופי. ועדיין יש מה לעשות, כי בטקסטיל אף פעם לא מתייאשים. תמיד יש גם אשפרה, מה שנקרא. דיברנו על התכונות, אז זה ככה וזה ככה וזה ככה ובסוף לא מוצא חן בעיניי התכונות – אוקיי בוא "נאשפר", נשנה. אין סוף, זה אין סופי, התהליכים. לכן גם כשפני השטח של הבד לא ממש מוצאים חן בעיניי, אני יכולה עדיין לצפות את זה במשהו, למרוח על זה משהו. אז אפשר לדבר על זה, בטח.
שירה
אז את מסכימה שנדבר.
אירית
כן, הסכמתי שהתהליכים נמשכים.
שירה
בסדר גמור. בואי נגדיר מה זה אומר פני שטח.
אירית
מה אנחנו רואים בסרפס surface, בפני השטח. מה נראה, מה נרגיש. זה בהחלט קשור לכל הגורמים שדיברנו עליהם. זה אוסף את כל הגורמים. מרמת הסיב שאולי יוצא החוצה.
שירה
דיברנו על סיבים קצרים שמציצים החוצה, מייצרים איזה שהיא שעירות.
אירית
נכון, רמת החוט שמאפשרת את זה, המבנים הטקסטילים מה שנקרא: איך זה מאורגן? באיזה צורה, באיזה תכנון?
מאוד הגיוני לדבר ברגע הזה על אחידות.
שירה
אחידות, אוקיי
אירית
האם אני רוצה לקבל פני שטח אחידים, כי הטקסטיל זה אחד הקריטריונים לאיכות שלו? הוא צריך להיות חלק, למרות שהוא בנוי מיחידות קטנות. או דווקא אני רוצה פני שטח לא אחידים. עכשיו, פני שטח לא אחידים, מהמקום של האיכות, יכולים לחשב לדפקט. האם יש בבד פגם? יכול להיות שאת הדפקט אני אצליח להפוך לאפקט? אז האם אני רוצה איזה שהוא אפקט, שהבד לא היה אחיד, למשל דווקא שיהיו בו גבהים שונים. שתהיה בו חוסר אחידות, פני שטח גדולים יותר ומצד שני פני שטח קטנים שנוגעים בגוף. זה יצור ויזואליות מעניינת. לפעמים מבחינת איכות האחידות נחשבת אבל מבחינה ויזואליות היא יכולה להיות משעממת.
שירה
דיברנו על זה שבעצם טקסטורה היא מאפיין משמעותי כשמדברים על פני שטח, אז אנחנו יכולות לדבר על בדים שמייצרים בהם טקסטורה? למשל בד שכולנו מכירות, קורדרוי. איך מייצרים קורדרוי?
אירית
קורדרוי זה סוג של קטיפה שבאה מכיוון הרוחב, חוטי הרוחב בבד, כלומר חוטי הערב. ה"קורד" זה דרך המלך ,כאילו נחשב לנתיב, קורד, זה מקור המילה. ומשיגים את זה על ידי ציפות בתוך האריגה של הבד שלאחר מכן עוברות גזיזה. למעשה זה קטיפה לסירוגין, כמו פסים של קטיפה, לא קטיפה שהיא אחידה. יש מקומות בבד שאין קטיפה שהם יותר נמוכים ומקומות בבד שיש קטיפה והשעירות שלה, נותנת יותר גובה. הבד הזה נחשב לבד יותר חורפי, הוא יחסית עבה.
שירה
כלומר,מקצצים את הבד? איך עושים את זה?
אירית
גוזזים באשפרה. זה סוג של תהליך של אשפרה, אחרי שהבד נארג.
שירה
בעצם מה שאת אומרת לנו זה שיש כאן לפני השטח גם פונקציה, נכון?
אירית
נכון. אפשר גם למנן את העובי של הפסים ואת הגובה של הקטיפה, אבל כעיקרון המקום הזה השעיר מחזיק את האוויר. האוויר שם הופך להיות סטטי וזה יוצר חיץ ובידוד.
שירה
אז אפשר להגיד שקורדרוי זאת דרך להפוך את הכותנה לבד יותר חורפי?
אירית
כן זה מתחיל ברמת הסיב וברמת החוט, חוטים יותר עבים שיש בהם סיבים קצרים. בחוטים דקים אנחנו מוציאים את הסיבים הקצרים כי מבחינת טכנולוגית אי אפשר לעשות חוטים דקים כשיש הרבה סיבים קצרים. אז פה החוטים יחסית טובים, הם שיחסית נפחיים כי הסיבים קצרים. לכן יש את האוויר בחוטים והטופ של זה זה באמת הקטיפתיות הזאת שעוד יותר מחזיקה אוויר, למרות שהיא חיצונית. כשהשעירות פנימית היא יותר שומרת על האוויר, פה היא חיצונית כי זה אוויר, כן יכול לברוח. אבל זה בד קלאסי שתמיד באופנה, במסגרת הקלאסיקה של הבדים שתמיד חוזר. זאת המשמעות של קלאסי. בחלק העליון של הגוף הפסים של הקורדורוי היו דקים יותר ובחלק התחתון הם יכולים להיות עבים יותר.
שירה
למה?
אירית
כי אמרנו שהחלק התחתון "סובל" עובי יותר, צריך את העובי, צריך את הטיפה פחות עדינות, יותר נוכחות של הבד. דרך אגב, גם לריפוד הבד הזה מאוד פופולרי – גם הקטיפה וגם הקורדרוי.
שירה
כן, למה את חושבת?
אירית
כי הוא מתאושש מדחיסה. יש פה מבנה ששומר על הנפח של הבד, שומר עליו רענן, וגם נותן גוונים. איך שהשיער מסתדר, אז יש גוונים שונים של האור. איך שהאור נופל על הבד. וזה מעניין בגלל זה.
שירה
זה ממש מעניין מה שאת אומרת כי אנחנו חושבות על פני שטח ועל הכניסה הזאת של קורדרוי וקטיפה לריפוד כאיזה מגמה אופנתית, כמו שאת אומרת,פני שטח האלה, שוברים את האור בצורה מסוימת. אבל את בעצם נותנת לנו הסבר נוסף שהוא הסבר טכנולוגי של התאוששות מדחיסה. כלומר לפני השטח האלה יש פונקציה שבגללה בוחרים אותה לבדי ריפוד.
אירית
כן. הבד תמיד נראה חדש וגם כשהוא נשחק יש לו את זה. הוא הופך להיות מראה כמו דיפתין, כאילו הקטיפה יותר קצרה, ועדיין זה מעניין בפסים, וגם בקטיפה.
שירה
אבל אז היא נראית בגוונים שונים של צבע, נכון?
אירית
כן, הגוון שהיה לה נשבר.
שירה
היה לי פעם ז'קט כזה מקטיפה ובאזורים מסוימים הגוון היה נראה אחרת. אז בעצם קורה בגלל השחיקה?
אירית
השחיקה פה הופכת את הדפקט לאפקט. ממש ככה.
שירה
או את האפקט לדפקט…
אירית
נכון. אבל בגלל שאנחנו מסתכלים על זה בצורה שמעניינת, ויזואליות שנשברת… לפעמים האחידות הזאת משעממת. אנחנו מחפשים דווקא את המראה המיוחד.
שירה
את יודעת, אני חושבת שזה קשור גם לזה שהאחידות היא מרמזת על זה שזה תוצר תעשייתי שעשו ב mass production וברגע שיש איזה שהוא במרכאות פגם או אי אחידות אז זה יכול לתת לנו תחושה שזה לא משהו שנעשה בייצור תעשייתי, זה משהו שנעשה אולי באופן יותר ידני, יש אחד כזה.
אירית
נכון. כל אחד רוצה להיות מיוחד. לא יודעת אם זה טוב או לא טוב, אבל הרצון הזה קיים.
שירה
תגידי אירית. ומה לגבי זמש? אפשר גם לדבר על זה בהקשר של פני שטח?
אירית
זמש זה עור, לא טקסטיל, אבל יש בדים שנראים כמו זמש. כמו בקסקין buckskin, זה שם של בד כזה. הםמקבלים את המראה הזה של הזמש.
שירה
איך זה נוצר?
אירית
על ידי סוג של קטיפה, סוג של קטיפה מאוד קצרה שנוצרת בגירוד (napping. זה נוצר בטכנולוגיה של אשפרה, שמוציאה את הסיבים הקצרים החוצה ואחר כך זה עובר איזשהו גזיזה מאוד קרובה לפני השטח של הבד.
שירה
אנחנו יכולות לחשוב גם על דוגמאות של יצירת פני שטח שיכולים להשפיע על תכונות נוספות בבד, כמו למשל בד פליסה. יצירת הפני שטח משפיעה על הגמישות של הבד הזה.
אירית
היא מאפשרת הרבה דברים. הצורה של הפליסה מאפשרת הרחקה מהגוף, רק הפסים נוגעים בגוף. כל השבילים האלה שנוצרים, התעלות בתוך הבד, זה עושה מקום לאוויר לזרום. ובד הפליסה מיוצר מבד שעשוי מ 100% פוליאסטר או סיבים סינטטיים אחרים, כי הוא נוצר בחום, בפיקסציה תרמית.
שירה
זה המקום רגע להזכיר את זה שבד תרמופלסטי הוא בד שניתן לשנות בחום.
אירית
דרך אגב, פעם היו עושים את זה בעזרת תפרים. כיום עושים קיפולים שיישארו ר בעזרת חום. מקבעים את הצורה הזאת, אקורדיונית של הפליסה, וזה מאפשר מעבר של אוויר, למרות שהסינתטי הוא אטום. ברוב המקרים זה מאפשר פני שטח מעניינים, יש להם תנועה, הבד מתרחב, זה נע. תחשבי על זה שאת יכולה לייצר בגד לילד והבגד יגדל איתו. זה הכי אקולוגי שיכול להיות, כי אם הבגד גדל עם הילד, כשהקיפולים הם כמו סוג של אוריגמי, לא חייב להיות מסודר, זה יכול להיות לכל הכיוונים. זה יכול להיות מעניין. ואז כאילו המידות משתנות בהתאם לקצב הגידול, וזה ממש חדשנות. היפנים לדעתי עושים את זה, יש להם. בדים כאלה.
מה שמעניין בעניין של פני שטח זה יותר תכונה שאנחנו בדרך כלל לא רוצים אותה – התכווצות. התכווצות יכולה ליצור פני שטח, כשחלק מהבד מתכווץ וחלק לא מתכווץ. אם אני מייצרת את הבד מתמהיל של חומרים, סיבים לצורך העניין. שחלק מועד להתכווץ בחום בצורה מכנית, וחלק לא. אז זה ייצור פני שטח מעניינים.
שירה
אז רגע, בואי ניתן דוגמה יותר קונקרטית לעניין הזה של ההבדל בין החומרים ואיך הם יכולים להשפיע על פני שטח.
אירית
אני אתן דוגמה פשוטה. נניח יש לנו חומר מאוד חלק ואני רוצה להכניס נפח בפנים, זה שזה חורפי. אז אני אעשה תערובת של סיבים שונים שאפשר לעשות טכנולוגית, ואני יודעת שחלק מהם יגיב לחום וחלק לא, מאיזה שהיא סיבה. זה יכול להיות תרמופלסטי, זה יכול להיות מכני, התכווצות. בצמר נניח זה לפעמים מכני. ואז כשנכניס את המוצר הזה, את הבד הזה לתוך קיטור, החלק שרוצה להתכווץ יגיב, וחלק שלא מתכווץ לא יגיב, אבל זה שהתכווץ ייקח איתו את החומר ויצור נפח. זה שלא התכווץ למעשה ייצור נפח ואז נקבל נפח בתוך הבד. ככה עושים הייבלק high bulk , החוטים האלה שהזכרנו אותם לסריגת יד. הם למעשה עוברים התכווצות, חלק מהם עובר התכווצות כדי לקבל את הנפח הזה, כי אנחנו רוצים סוודר שהוא יחמם. עכשיו, אם אפשר למנן את זה, לשלוט בזה, ולדעת איפה כן לשים את החוטים האלה שמסוגלים להתכווץ ואיפה לא, באיזה תמהיל של מבנה, אז אפשר לתכנן בד שיהיה לו צורה מעניינת.
שירה
כלומר, אפשר לתכנן את זה גם ברמת החוטים, לא רק ברמת הסיב. בסוף אני אקבל בד שיש בו אזורים מכווצים.
אירית
שנראה נניח כמו חלוקי נחל. שיהיו אבנים כאלה על הבד. בחלק ממנו יש הגבהה ובחלקים אחרים לא. אפשר לשחק עם זה, זאת תכונה מעניינת, הנושא של היכולת להתכווץ, רואים את זה גם בבד בקרפ. הכיווץ של הקרפ הוא מכני. מפתלים את החוט, ואז כתוצאה מהפיתול המוגזם זה אחר כך משתחרר ומכווץ את כל הבד. השחרור הזה יוצר איזשהו עיוות. זה כאילו תסכול של החוט שעצור בפנים ושמשחרר את התסכול הוא הולך לכל הכיוונים שהוא רוצה. אנחנו מקבלים בד שיש לו ממש מגע של חול והוא בעצם בד קיצי. איך הופכים את המשי לבד לקייצי? הרי משי בדרך כלל מחמם. נותנים לו "קרפיות" ואז החלק שנוגע בגוף הוא יחסית קטן.. פני השטח הם מאוד מעניינים. זה נראה קימוט קטן כזה , קצת מקומט, וזה מאפשר אויר שיזרום דרך הבד.
שירה
ותגידי אירית למה, למשל, כשקונים מצעים, אנחנו מחפשים את המצעים הכי הכי חלקים?
אירית
כי אנחנו רוצים את המראה החלק הזה על המיטה שלנו, המראה המסודר הזה. מיטה זה דבר שמסדרים. אנחנו רוצים שזה גם יהיה נעים מאוד, פני שטח שיגעו בגוף.שהם יהיו עשויים מחומר טוב, בדרך כלל כותנה. המגע של זה מרגיע את הגוף לקראת הלילה , וגם שיכסה טוב את המזרון. זה המראה. זה הכי איכותי. בחוץ, בצורת האריגה זה הסאטן, שארוג מחוטים דקים שעשויים מסיבים הכי דקים . חצי מהחיים שלנו אנחנו מבלים על זה, תחשבי.
שירה
הלוואי שחצי.
אירית
מלא שעות
שירה
אני חושבת שמה שאנחנו יכולות לקחת מהשיחה הזאת זה בעצם שפני שטח יכולים להיות גם פונקציונליים. הם כמובן משפיעים על המגע, אבל גם יכולים להשפיע על התלת מימד, על המעבר של אוויר, על בידוד אקוסטי אפילו, נכון?
אירית
הטקסטורה של המבנה מאוד משפיעה על האקוסטיקה, זה בולע את הרעש, המקומות הלא אחידים האלה.
שירה
תודה אירית. אנחנו ניפגש בפרק הבא שהוא יהיה הפרק האחרון שלנו בסדרה והוא יעסוק ביחסי גומלין.
