תום
אז נמצא איתנו עכשיו, לפרק הזה של שפה משותפת, ירון, או כמו שאתם אולי מכירים אותו יותר ירונימוס, היי!
ירונימוס
היי, מה נשמע?
תום
היי, נעים מאוד!
ירונימוס
כן, ירונימוס, ככה קורה קוראים לי.
תום
כבר כולם קוראים לך ככה. זאת אומרת זה התחיל כאיזה שהוא כינוי.
ירונימוס
זה התחיל בצבא, כאילו כבר אז התחלתי לקרוא לעצמי ככה וכאילו מנקודה מסוימת איך קוראים לך ירון? כאילו ירונימוס. ממש ככה ואז כבר נהיה ירונימוס כל הזמן. יש אנשים שמטעמי נוחות קוראים לי ירון, אבל את יודעת, אני לא שופט.
תום
שופט זה לא שזה השם שלך או משהו כזה. אז אולי נתחיל רגע שתציג קצת את עצמך, מה אתה עושה או למה? ואז נצלול קצת יותר לעומק.
ירונימוס
אוקיי, שמי ירונימוס כמובן, אני ארט דירקטור, בן 42, אני עוסק במיתוג, ואימג‘ מייקינג וטיפוגרפיה. כל מה שקשור לעיצוב גרפי ובקרוב גם פרודקט דיזיין שאני לומד עכשיו. ובשנת 2012 הקמתי בלוג קטן שנקרא הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
תום
חתיכת שם הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
ירונימוס
כן, כן.
תום
מה, מאיפה מגיעה הכותרת הגדולה הזאת לבלוג שהוא בעצם מפעל של איש אחד, מאיפה מגיעה הכותרת הגדולה הזאת?
ירונימוס
אז אני יכול להתחיל מהתחלה של הסיפור, אבל כאילו אני רק אגיד שבעצם ללשכה יש כמה אמהות ואבות. אחד מהם זה אתר הפונט של מאיר סדן ובן נתן, אחר זה אתר טיפוגרפיה עברית של סיוון טולדו, פרופסור, אני חושב. גם עוד השראה זה מסמליל של אורן פייט, גם היה בלוג מאוד גדול בתקופתו. ואחרון חביב זה היה בלוג אנגלי שנקרא Ministry of Type ואת יכולה להבין מהשם, זה היה כאילו בשבילי איזשהו משהו נורא יפה Ministry of Type כאילו יש איזה משרד ממשלתי שכל ענייניו ומעייניו זה טיפוגרפיה. אז אמרתי למה לא בעברית? התרגום הכי כאילו, אפשר כמובן להגיד המשרד לענייני טפוגרפיה עברית אבל זה סתם כל משרד. אז הלשכה נשמע כזה יותר כזה ממשלתי. אז החלטתי על הלשכה, בעצם הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
תום
הזכרת כאן כמה מה־, קראת להם אבות ואמהות רוחניים של הלשכה, שבעצם אנחנו מסתכלים על 2012 היא תקופה שבה בלוגים הם דבר חשוב וחזק שהרבה מאיתנו קוראים.
ירונימוס
תקופה קסומה.
תום
תקופה קסומה האינטרנט היה יותר חמוד אז. והם רובם לא רק לא קיימים, לא פעילים, אלא גם אי אפשר למצוא אותם יותר ברשת. ואנחנו מסתכלים על תקופה שיש בה המון בלוגים שנעים בכל הטווח שבין יומן אישי, למגזין, לאיזשהו פרויקט תיעודי, והלשכה היא קצת דבר יוצא דופן בתוך המרחב הזה, למרות שיש לה מקבילות וקולגות. שהתפקיד שלה הוא איזה שהוא ווישפול ת׳ינקינגג של תפקיד לאומי, תיעודי, היסטורי.
ירונימוס
אבל באותה מידה יש בזה גם משהו טיפה עצמאי, לאו דווקא ממלכתי, אולי טיפה אנרכיסטי.
תום
כן, לגמרי.
ירונימוס
למה כי אנחנו היינו ילדי האינטרנט אוקיי, כאילו אנחנו, בואי נגיד הדור הראשון, אנחנו גדלנו עם זה כשזה רק נולד. וזה תקופה של לפני פייסבוק, תקופה שלפני השליטים הגדולים של האינטרנט, ולכן אנשים מביאים, הם הופכים להיות סוג של מפעלי תרבות של איש אחד, ובתקופה הזאת אנחנו מורידים מוזיקה, אני למשל יש לי בלוג אחד שנקרא אוסם טייפס פרום אפריקה, פשוט בן אדם שהביא טרקים מתוך קלטות שהוא קנה באפריקה וכל אחד מביא את מביא את העולם המוזיקלי שהוא לא עשה עדיין את המעבר הזה לאינטרנט, הוא לא קוטלג, הוא לא, זה לא כמו היום בספוטיפיי שאתה יכול להגיע באמת לדברים איזוטריים. והאינטרנט אני חושב, היו לו שתי הבטחות. הראשונה זה איזשהו חופש, חופש של תקשורת. והשניה זה שיח חי בנושאים שהם לא רק הדברים שהם מוכרים ונמכרים לכולם, אלא כמה שיותר איזוטרי, נוצרות קהילות. עכשיו אני חושב שהדברים האלה קצת השתנו, אבל השיח החי אני חושב עדיין הוא לא, הוא לא ממש קיים ברמה שאני הייתי רוצה שיהיה. כלומר, טיפוגרפיה היא עדיין נושא מאוד יחסית, לא אליטיסטי אבל של אנשים נישתי מאוד. כלומר זה נישה, תחשבי טיפוגרפיה עברית היא נישה של עיצוב עברי, שהיא נישה של עיצוב כללי, שזה קורה במקום היחידי ביקום שמדברים עברית. ביקום הידוע והמימד הנוכחי.
תום
אולי עוד התגלו שווקים משמעותיים לטיפוגרפיה עברית בהמשך היקום.
ירונימוס
הלוואי זה בהחלט יעשיר את המצע הטיפוגרפי. אז בתקופה ההיא לא היה ממש הרבה מידע. אני בעצם למדתי תקשורת חזותית במנשר ותואר ראשון באוניברסיטה פתוחה במדעי הרוח והרגשתי שכל הנוכחות האקדמית של כל הידע שנוצר לפני האינטרנט על טיפוגרפיה עברית, הוא כמעט שלא נמצא שם.
תום
זאת אומרת, יש ידע, נכתבו דברים, אבל הם גם מעטים מאוד וגם לא נגישים.
ירונימוס
בדיוק, ועיקר הידע, אגב, נמצא בראש של האנשים שזה המקצוע שלהם, לעצב פונטים הוא נשאר במקומות סגורים ונעולים. ואני מאמין שידע זה כוח, ובמובן הזה יש איזה אנרכיזם של ילדי האינטרנט של בואו נשחרר את הכוח לכולם.
תום
כן. אתה מדבר על תחילת התקופה הזו של אינטרנט, ואני נזכרת בטקסט מאוד משמעותי של חוקר הטכנולוגיה קליי שירקי שכותב ב־1999, זאת אומרת ממש עם תחילת האינטרנט כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא כותב הספד לקונסומר ואומר הוא We are all producers now הוא מסיים את זה במילים האלה של We are all producers now שיותר לא יהיה תקשורת המונים כזאת שאנשים רק קולטים תוכן ואין להם מה לעשות איתו אלא כולנו עכשיו אחראים ליצירת תוכן ובאמת הייתה איזה תקופה די קסומה שכולם יכלו לייצר את המרחבים האלה, של שיתוף ושל יצירה ושל גם דיון והיום כאילו יש יותר כלים אבל אבל הכל קצת יותר ממושטר וקצת פחות פרוע. אבל גם יש הרבה בזמן הזה שעבר, יש הרבה אנשים שכבר הגיעו לתוך העולם המקצועי, זאת אומרת, נולדו לעולם מקצועי שכבר דברים כמו הלשכה קיימים בו, וזה כבר לא משהו שהוא אי אפשר למצוא ולא ולא נגיש בכלל. ואני חושבת שהיום זה עדיין מרכז הידע היחיד או המרכזי.
ירונימוס
יש עוד מרכזים, יש את אתר אאא, מגזין אות אות אות.
תום
יש, יש, יש אבל אתה יודע מה, בוא נחזור לתחילת הדרך שלך. מה מתחיל את האירוע הזה?
ירונימוס
אוקיי, אז מה שמתחיל זה שאני לומד באוניברסיטה הפתוחה ואני מגיע לשלב של עבודות הסמינריון ואני עושה עבודה על רובוקו ועל שליחות גורלית, כלומר קולנוע זה הסטייה הראשונה.
תום
אקדמיה, כיף.
ירונימוס
כן ממש, כאילו קולנוע וטיפוגרפיה. דיברתי עם המרכזת ואמרתי לה תקשיבי, אני רוצה לעשות משהו שלא נעשה אצלכם עדיין, לא שאני מכיר בוא נגיד ככה, לא ראיתי במאגרים שלהם, יכול להיות שאני [1] טועה. אני רוצה לעשות עבודה על טיפוגרפיה עברית ואני רוצה לנתח אותיות עבריות, כמו שאנחנו מנתחים יצירות אומנות לפי הכלים האקדמיים. ואני רוצה לעשות איזשהי עבודה והיא אמרה לך על זה, אוקיי והלכתי על זה. אז בשביל המחקר הזה, היות ובאמת לא הכרתי כמעט ספרות, זולת ספר אחד קדוש ומיוחד של עדה ירדני, ספר הכתב העברי. אז כאילו שאת יודעת, חלק מהדברים האלה, רוב הדברים האלה כולל ספר הכתב העברי, כבר לא בפרינט. אם הצלחת להשיג, להניח את היד על משהו, אז זה היה כאילו וזה עודנו דבר מאוד נדיר. אז בעצם הלכתי לספריה העברית והתחלתי לפשפש בגנוזים מה שנקרא, ולמצוא כל מיני אוצרות. ומכיוון שאני לא יכול רק לקרוא את הכול בספריה, אני חייב להביא את זה הביתה. אז לא היה מכונה שמצלמת את הספר הפתוח. אז השתמשתי בזירוקס אוקיי, פשוט זירקסתי מלא ספרים ואז עשיתי את העבודה שלי וזה ואז הבנתי – יש משהו שחסר באינטרנט וחייבים להביא אותו ויש לי את זה כבר. אז פתחתי את הבלוג הצנוע הזה ב-Wordpress והתחלתי להעלות חומרים וגם לכתוב לפעמים את הדעות שלי, כל מיני רעיונות, למשל, על פונטים עבריים קורסיביים שאין כמעט. לא היה אז את שלוק למשל של שביט יעקב וזה היה כאילו איזה משהו. שהיית רואה בכותרות בשנות הארבעים, חמישים, שישים על ידי מעצבים שהם במקור עלו ממדינות אחרות. אבל לא רואה כבר היום. בשנות השבעים הכל הפך להיות שימוש של סדר צלם מה שנקרא, מבחינת העיצוב אנשים פחות עשו לטרינג וזה כבר לא היה פרקטי, כי יאללה מהר צריך לעשות כסף.
תום
גם הפיקו את הכול בכמויות יותר גדולות והעבודה הייחודית קצת ירדה.
ירונימוס
בדיוק, זה יותר נהיה בלוגואים ואז כשאני למדתי עיצוב זה כבר הנוכחות של הקליגרפיה, נוכחות של הטיפוגרפיה, של הלטרינג, הנוכחות בכלל של כתב קורסיבי, כתב מה שנקרא כתב יד, מחובר, לא הייתה כמעט. הכול היה מאוד וקטורי ואני זוכר שזה נורא עצבן אותי. זה למה בתור סטודנט החלטתי להתנסות בקליגרפיה ולהשתמש בקליגרפיה בעבודות שלי כי כולם השתמשו בפונטים, אז זה כאילו גם להגיע לעולם חדש ומופלא וגם ליפול על חרבך ולעשות טעויות, כן, אבל בעיקרון כתבתי איזשהו מאמר בלשכה על האפשרויות שיש. לקחתי פונט לועזי מחובר, עשיתי לו פליפ, ניסיתי ליצור הדגמות ממה שיש.
תום
על האפשרויות שיש ליצירה של גופים קורסיבים.
ירונימוס
כן, עוד פוסט למשל, זה היה על אותיות חקוקות, שזה משהו נורא יפה. שאגב, אני זוכר שגם בשנים האחרונות שביט יעקב עשה אות שהיא בעצם ההשראה שלה באה מאותיות חקוקות. אז לחזור אחורה טיפה, בעצם התחלתי להעלות כל מיני מאמרים, כל מיני הייתי מקליד ספרים, כאילו מאמרים.
תום
ממש מתמלל את הספרים שסרקת.
ירונימוס
כי היה לי חשוב שזה יהיה חי ברשת, כלומר לא היה אז OCR טוב, כאילו תוכנות שקוראות טקסט מתוך תמונה. ולכן גם אני וגם מתנדבים מסוימים עזרו לי ובעצם יצרתי את המידע הזה. עכשיו זה חי ברשת איטס גוגלבל מה שנקרא.
תום
למה? בשביל מי, למי אתה מדמיין שזה מיועד כשאתה עושה את הבאמת הרבה עבודה הזאת?
ירונימוס
לילדים קטנים כמוני שצריכים את הידע ואפילו המורים שלהם לא תמיד יודעים אותו. הם צריכים דברים שהם כתובים במיוחד כשהם מנסים לעשות טיפוגרפיה. ועצם העובדה שזה שמה ואתה יכול, אתה לא צריך לפתוח ספר, זה נמצא שמה. זה אתה יכול לקרוא את זה בבייט סייז, אתה יכול למצוא את מה שאתה מחפש, בשביל זה זה שמה. הרבה חברה צעירים, סטודנטים ומורים אומרים לי תודה רבה, אתה ממש עזרת לנו.
תום
גם אנחנו אומרים תודה רבה.
ירונימוס
תודה רבה לך.
תום
הספרייה הזאת בהעדר משהו אחר, היא באמת איזה שהוא מפעל מאוד גדול ואני חושבת שהיא יחסית מההתחלה מתחילים להיכנס לתוך הדבר הזה, הזכרת קודם מתנדבים, או אנשים ששותפים לחזון הזה, וגם הם רוצים לעזור במשהו למפעל הזה.
ירונימוס
כן, אנשים במפעל הזה בשביל מאמרים. לפעמים סורקים בצורה יותר טובה. אנשים מתמללים, נשאר משהו יחסית קטן אני חושב הלשכה למרות שזה הגיע להרבה לבבות אני חושב. למשל בחגיגות המאה פוסטים שעשיתי יצרתי פוסטר ובו עוגה עם סוכריות. והיו סך הכל וספרתי בדיוק 66,100 ומשהו סוכריות וחילקתי אותם בצבעים לפי.
תום
לפי כמות הקוראים.
ירונימוס
לפי כמות הקוראים ממקומות שונים. כמובן שהרוב מישראל. אז הרבה אנשים נחשפו לזה, ונראה לי שמאז רק גדל. למרות שמכיוון שהאתר לא מתעדכן אז זה כבר מתחיל להיכנס למאחורה של גוגל. והיום אנחנו, מה לעשות צריך להשקיע גם בשיווק דיגיטלי בSCO בשביל שדברים יופיעו בגוגל.
תום
כן, אבל אני חושבת שיש לה איזה שהוא תפקיד אחר ללשכה הזאת. אני חוזרת לדבר שאיתו התחלת, שזו אותה עבודה על מה בסופו של דבר כתבת אותה?
ירונימוס
אוקיי, אז בעצם העבודה האקדמית שכתבתי נקראת ״מלה בה ועד ימים ולילות״ לא יודע, קצת אני חושב שהנימינג היה יכול להיות יותר טוב מבחינת העבודה.
תום
אמרת לי.
ירונימוס
אבל בעיקרון הרעיון הוא לנסות, זה חשיבה קצת אבולוציונית, אוקיי? לא רוצה לומר שהפונטים עוברים אבולוציה שהם, אבל פונטים הם כן מותאמים תמיד לסגנונות חדשים ולטכנולוגיה חדשה. ושגיום לה בה במאה ה־16 אם אני לא טועה, יוצר את האותיות היפהפיות שלו. הוא בעצם מוציא פונט, הוא נוצרי והוא למד על אותיות עבריות, כמה שהוא יכול, אני חושב מיהודים.
תום
זה היה עניין נפוץ, זאת אומרת שהרבה מהגופנים העבריים של אז עשו אותם מי שעשו גם ככה גופנים שלא דוברים את השפה ולה בה נמצא באנטוורפן, נכון?
ירונימוס
כן, ויש לזה סיבה דרך אגב, כי בהרבה מקומות אסרו על היהודים להדפיס ולהיות בעלי בתי דפוס בעצם. אבל הוא יצר משהו שמבחינת הסטנדרטים של התקופה זה היה אותיות, בוא נגיד רנסנס עברי כזה בזעיר אנפין. אלה היו אותיות באמת באיכות מדהימה, זה כאילו אותיות דה וינצ׳י.
תום
מה מאפיין אותן?
ירונימוס
מאפיין אותן גם ניקיון צורני וגם גישה קליגרפית. הוא לא מנסה לעוות את האות העברית בשביל שתיראה יותר לועזית. וגם היא לא כבדה, כלומר בהשראת הקליגרפיה העברית הרבה מהפונטים שנוצרו הם מאוד כבדים, מאוד שמנים ביחס לסטנדרטים שלנו היום, כמובן, דברים משתנים. ואני חושב שגם יש איזה עירוב של סגנונות ביצירה של זה.
תום
אז זה צד אחד של הספקטרום שאתה מצביע עליו ואתה אומר מי לה בה, שבלה בה אני יכולה להבין את התאהבות בו כשמגלים אותו וכשמגלים ממתי הוא, כי הוא יחסית לא אופייני לתקופה והרבה מהדברים מהתקופה הזאת לא שורדים את מבחן הזמן. ויש משהו בלה בה שהוא נשאר אלגנטי. והצד השני שאתה לוקח בספקטרום של טיפוגרפיה עברית לאז ימים ולילות.
ירונימוס
ימים ולילות פונט של בן נתן שהוא, היה בו משהו נורא יפה וחדשני. אני כרגע לא זוכר בראש שלי איך שזה נראה, אבל זה היה חדש ונורא רציתי לחבר בין השתיים. אז קודם כל נוצרה שאלה של איזה חיבור אפשרי, כמובן שבן לא בהכרח מסכים עם החיבור הזה. כלומר אני מנסה ליצור איזשהו חיבור מהאוסטרלופיטיקוס, את יודעת להומו-סאפיאנס. באזור הפונטים זה הרבה יותר הרבה יותר זורם, הרבה פחות קונקרטי.
תום
יש משהו מאוד מעניין בלבחור עבודה חדשה, חדשה גם לאותו רגע. זאת אומרת משהו שבדיוק יצא וזה אולי הרבה פעמים יגידו לנו במחקר היסטורי שזה עוד מוקדם לנתח אותה. מצד שני, משהו שהיא נוצרת כשבן נתן מתחיל את העבודה שלו כטיפוגרף הרבה לפני שהוא לומד באקדמיה ודיברת על הילדים של האינטרנט. אז בן הוא בהחלט דוגמה.
ירונימוס
הילד הראשי של האינטרנט.
תום
הילד הראשי של האינטרנט, אנחנו נספר לו את זה בזמן הראיון שלו. אז הבחירה לבחור משהו שהוא כל כך מוקדם בתוך הטיפוגרפיה העברית היחסית כמעט מודרנית, לבין משהו שקורה ממש עכשיו, מאפשר לך גם להסתכל על כל ההיסטוריה המתועדת של הטיפוגרפיה העברית מאז ימי הביניים. אבל גם להסתכל על הרגע הזה שבו הדברים החדשים קורים, כי אחד הדברים המשמעותיים שקוראים עם האינטרנט היא האפשרות של הרבה אנשים שנמצאים מחוץ לממסד המוכר, לייצר אותיות חדשות ולשתף אותן עוד אפילו לפני שלמכור אותן. פשוט לאפשר לאנשים אחרים לעבוד איתן ומייצר איזשהו מסלול עוקף לגמרי ללייצר תרבות.
ירונימוס
אני מסכים כל מילה, זה פשוט מדהים. זה כאילו באמת, בן הרי היה לו את הפונטיה, יש לו עדיין את הפונטיה, רק שזה שני יצורים שונים. הראשון היה פונטים חינמיים של בחור.
תום
פרועים מאוד.
ירונימוס
פרועים מאוד, בחור שנורא רוצה להתנסות בפונטים והשני זה כאילו איזשהו ידע ואקספרטיז שהוא למד עם הזמן ופתאום הוא יוצר פונטים כל כך מקצועיים, כל כך נקיים, כל כך חדשנים. מה שיפה בימים ולילות זה גם השינוי בין הגרסה נטויה לגרסה הרגילה. כמובן שהפונט הזה הוא בעצם צמח משבתאי, שזה פונט טיפה קודם באבולוציה. וגם איזה שהוא אופי, מה שאני מאוד אוהב שאופי קליגרפי אבל גם נורא נקי, כאילו השילוב הזה בין גרפיות לקליגרפיות. באמת יוצא איזה שהוא יצור כלאיים, שזה תהליך שהתחיל מלה בה. כלומר, איך אנחנו יוצרים אות, גם אפילו בפרנק ריהל, איך אנחנו יוצרים אות שהיא מודרנית אבל שמכבדת את המסורות, את המסורת ולא נראית יותר מידי מעופפת, ככה שאנשים לא יתחברו אליה. ואלה איכויות בעצם שמצאתי גם בפונט הזה של בן וגם בלה בה.
תום
לעיתים קרובות לצערנו באקדמיה, כשאנשים מסיימים לכתוב עבודה סמינריונית הם לא רוצים לשמוע על הנושא הזה יותר. אבל במקרה שלך זה לא מה שקורה. זאת אומרת, נשארת הסקרנות שאיתה התחלת וגם התקווה שלעוד אנשים יש את הסקרנות כלפי אותו נושא, מה שמתברר כנכון. וחוץ מזה שאתה משתף את החומרים שבהם נעזרת, אתה גם משתף את התוצר המסכם שלך.
ירונימוס
כן, בעצם יצרתי שני ספרים. הראשון הוא הטקסט של העבודה האקדמית, השני הוא ממש הספר ניתוח אותיות, כלומר כל פעם שאני מתייחס בטקסט הלמ״ד הזאת יש לה דגלון שהוא ככה והוא ככה. אני מפנה לתמונות אני חשוב לי שיראו את זה לא רק באופן תיאורטי במוח, אלא שאשכרה יראו את זה. אז בעצם נוצרות השאלות איך לנתח אותיות כגוף ואז איך להצביע על השינויים ועל הגישה בעצם ומה היא תנועה קליגרפית? ומה היא החלטה גרפית? הדברים האלה נשארו איתי וגם אני חייב להגיד בלי קשר ללה בה, יותר מאוחר מצאתי בביבליוטק נסיונאל הצרפתי מה שאני קראתי לו הספר הסקיצות שלו, של גיום לה בה. כן, שזה בעצם ספר של דגימות כאילו של לה בה ושל עוד אותיות שהוא צייר או הדפיס. כלומר בעצם האותיות עד היום נשארו באנטוורפן נראה לי. והוא בעצם אסף, הוא כל פעם שהוא הדפיס הוא הדביק במחברת שלו ויש שתי מחברות כאלה. מבחינתי זה כאילו גיליתי ספר לסקיצות של אלוהים, כאילו, זה לראות תהליך של בן אדם, לראות את המחשבות שלו ולהבין שהוא גם עברו עליו גם שנים לא פשוטות. כלומר הוא מספר גם על מלחמות ברקע וזה היה מאוד משמעותי. אז בחזרה לעבודה, אז פרסמתי את העבודה ואנשים אשכרה קראו. וזה נורא הפתיע אותי. את יודעת, התחלתי מלכתוב נורא אקדמי וגבוה וניסיתי עם השנים וגם בכתיבה שלי באתר במגזין אות אות אות, לנסות לכתוב יותר נגיש. כי המטרה שיהיה שיח, והעובדה אגב שיש פודקאסט היום על טיפוגרפיה, למשל זה די מיינד בלואינג.
תום
מסכימה איתך, גם אני מופתעת.
ירונימוס
בדיוק ומי יודע, אולי תהיה לנו גם לשכה לטיפוגרפיה יום אחד.
תום
אני בעד. אם כבר יש משרדים ממשלתיים שיעסקו בטיפוגרפיה העברית.
ירונימוס
שיהיה מוזיאון טיפוגרפיה עברית.
תום
במהרה בימינו אמן.
ירונימוס
אמן.
תום
אני חושבת שזה משהו שפתחת בדברים שלך בלדבר על זה שטיפוגרפיה עברית היא כזאת נישה ובאמת כשלפעמים מדברים על המקצוע הזה, אומרים שצריך להיות כמעט שלא תהיה לך ברירה אלא לעשות אותיות, אם זה מה שאתה בוחר לעשות. כי זה משהו שגם שוחחנו על זה עם ינק יונטף שמשתתף בסדרה הזאת זה משהו שהוא באמת נישה מאוד ספציפית, כלומר אנשים שזקוקים לגופנים חדשים בעברית ודווקא בעברית ודווקא. ומצד שני כמות העבודה שנדרשת כדי לייצר פונט חדש, טוב בעל ערך. וינק השווה את זה ללמה צריך להוציא שירים חדשים או למה צריך לעשות קולקציית אופנה חדשות. זה באמת איזה שהיא יצירה שנבנית ומייצרת תרבות באופן המשכי ואבולוציוני כמו שהתייחסת אליו ומשם נוצר כל העושר התרבותי שלנו. זה אני מקווה שזה משהו שלמרות שהוא הרבה פעמים שקוף או נעלם או נראה ניואנסי מדי בשביל שישימו לב, זה יהיה משהו שהחברה כולה תרגיש את הערך שלו ותבין כמה הוא משמעותי. כי הוא באמת לא קורה בשום מקום אחר אלא כאן.
ירונימוס
אני חייב לגלות לך איזה שהיא סיבה מסויימת שאולי קצת תוריד ממני את מה שאתם מרגישים. אבל הרבה מהפוסטים, הרבה מהעבודה שעשיתי ללשכה זה היה בשביל לברוח. היום אני אמן, היום אני עושה אומנות. ואז הייתה תקופה שלא הצלחתי כל כך ליצור אמנות גרפית, הייתי כותב פוסטים בשביל להרגיש שהנה עשיתי משהו. זה רק מראה שכמובן יצירה זה לא רק באמצעות גרפית או כל, זה בעצם זה עוד אפיק שלי. אם הייתי יכול גם הייתי עושה סרטים על טיפוגרפיה, אוקיי, סרטים תיעודיים, למה לא.
תום
בבקשה כן אני בעד, בטח אם הם בהשראת רובוקוב ושליחות גורלית.
ירונימוס
כן.
תום
זה. ממשיך גם בעבודה המעשית שלך כמעצב וכיוצר נכון? אני משערת שזה משפיע, המחקר שלך על מה שאתה עושה.
ירונימוס
בטח, קודם כל באופן כללי אני חושב שזה עוד לפני המחקר, העניין הזה שאתה במצב שכאילו אתה יכול לעבוד איפה שהוא או על משהו, ושום פונט קיים, לא לא עושה את העבודה. במצב הזה הרבה מהאנשים כאילו אומרים אוף, הלוואי שהעבודה הייתה באנגלית. ובשבילי זה כאילו זה אתגר, זה איזשהו פרפקציוניזם של לא, אני יודע בראש מה אני רוצה, זה הרבה ככה זה גם עם עבודות Ai ככה, פשוט אין כרגע את מה שאני צריך. אז או שאני עושה לטרינג או שאני מבקש מבן תן לי בבקשה את הפונט האחרון שלך כי אני כל כך אוהב אותו. זה כמובן לעבודות לא מסחריות, כן?
תום
כולנו פה במועדון המעריצים של בן נתן.
ירונימוס
לגמרי, לגמרי, וגם של מיכל סהר ועודד עזר וכל האנשים הנפלאים שקצרה היריעה מלהגיד אותם.
תום
הזכרת קודם את העבודה העכשווית שלך עם Ai ואני גם מכירה קצת את המחקר האחרון שעשית בתוך בצלאל שהוא מגיע כבר לעולמות שהם בין תיעוד לפיקשין, ספר לי קצת על זה.
ירונימוס
בעצם יצרתי עולם שהוא שילוב של חולית ומובי דיק, זה שני ספרים מאוד כבדים שאפשר להרוג איתם מישהו. ובעצם יצרתי איזה שהיא גירסה כנענית של חולית שבה אנשים יוצאים לצוד תולעי חול בעזרת ספינות מרחפות מאבן ופצצות אטום. שומה עליי מה שנקרא, חובה עליי שכל השמות במפה, והייתה, עשיתי מפה, שכל השמות במפה יהיו שמות כנעניים עבריים ושגם הפונט הראשי יהיה מאוד מאוד כנעני עד לרמה שהוא מזכיר שפה של סלעים, שפה גרפית, כלומר סדקים באדמה. ומצאתי בשביל הדבר הזה, אחד מהיוצרים הכי אהובים עליי הטיפוגרפיים זה איתמר דוד והוא יצר בעצם איזה שהוא ספרון שגם אותו נראה לי שפרסמתי, אני חושב בלשכה, שקוראים לו
Our Calligraphic Heritage כלומר המורשת הקליגרפית שלנו. היה שמה סט של אותיות שהוא היה מהמם בעיניי, כלומר בגלל שהיה בו את התחושה החקוקה הזאת שאני כל כך אוהב, בגלל שהאותיות היו על בסיס משולש. זה אגב משהו שאיזה שהיא תובנה שקיבלתי גם ממעצבים אחרים וגם מהדברים שעשיתי בלשכה, שבעצם יש אותיות שהם יותר משולשות יש כלומר סגנונות ויש כאלה שהם יותר מרובעים ויותר עגולים. אז בעצם איזה שהוא סגנון של כתב שלקוח ההשראה שלו לקוחה מקברים חקוקים בעברית. בעצם השתמשתי בזה לטיפוגרפיה, כלומר זה משהו שבאמת נראה שעלה מתוך המדבר, זה עולם מדברי בעצם. השתמשתי גם בדוסטו של סטודיו RAG. ואני חייב להגיד שבן נתן, עוד פעם הוא עשה לי גרסה דיגיטלית של הפונט הזה, אז זה מאוד עזר לי והשתמשתי בדוסטו של RAG שהוא בעצם אות מאוד רחבה שמזכירה אותיות משנות השישים. אז היה לזה איזה שהוא, את יודעת, טיפוגרפיה זה כאילו מדע, לא מדע אבל אמנות של דז'ה וו וחצאי זכרונות וזה כמו עוגיית מדלן של פרוסט אוקיי, זה כאילו דברים שהם חמקמקים. אתה כאילו מרגיש מצד אחד אני יודע איך זה הכל אמור להרגיש ומצד שני קשה לך נורא לבטא את זה. המרדף הזה אחרי הפונט המושלם, זה משהו שככל שאתה לומד יותר על טיפוגרפיה ככה אתה יודע איך לבטא את הצרכים הטיפוגרפיים האלה.
תום
וככל שאתה יודע יותר מהתיעוד, אתה יכול ללכת יותר פרוע בפיקשן.
ירונימוס
לגמרי, כן, בדיוק. ולתת את האופי האמיתי שאתה רוצה לדברים. על ידי העירוב עולמות הזה שאתה לוקח כל מיני השראות ואתה יוצר איזה שהוא מיקס ייחודי, וזה אפילו לא פונטים שאני עיצבתי. אתה בעצם מחדש. על ידי, כלומר אין שום דבר ביקום הזה שהוא טהור ולא מעורבב. והחידוש נובע מהיכולת לערבב דברים והיכולת לעשות אותם פיין וכאילו כשאתה לוקח, אתה עושה משהו שהוא משוגע נגיד, משהו שאנשים לא מבינים מה אתה רוצה מהם. ברגע שאתה עושה את זה מספיק, במספיק רצינות ומספיק עומק ומספיק עקביות Its a thing זה הופך להיות תופעה, כלומר, ואותו דבר עם הלשכה.
תום
כן, אם תהיה עקבי ומנומק, אף אחד לא יתווכח איתך.
ירונימוס
בדיוק, גם אם זה על משהו משוגע לגמרי.
תום
ואני חושבת שיש כאן משהו שהוא, אם אני מגיעה ממש לעכשיו, אני יודעת כי אני עוקבת ורואה את העבודה שלך באימג' מייקינג ובאמת מסע פרוע בתוך הכלים של Ai ומצד שני רואה את ההתרגשות שלך מלמצוא את ספר הסקיצות ואת האדם המקורי שעשה ושני הדברים האלה איך שהוא חיים יחד ולא מבטלים את החשיבות של המקורי שעשה או הסקיצות או למצוא את תהליך העבודה, מצד שני מקבל די בברכה, אני מרשה לעצמי לחשוב, על הכלים החדשים.
ירונימוס
אני חושב שיום אחד, ודיברנו על זה בפודקאסט שעשינו עם אבירן רווח ומתי מריאנסקי, פודקאסט של אאא. יום אחד גם בטיפוגרפיה העברית תהיה היכולת לאנשים ליצור סטים של אותיות, אני לא מעז להגיד פונטים, בעזרת Ai. וכמו שמתי מריאנסקי אמר, לבדוק עד כמה עמוק המאורת ארנב מגיעה. ולכן אני כשאני יוצר פוסטר כלשהו ונגיד אם זה סרטון על הפוסט האחרון שעשיתי על פרידה קאלו ודייגו ריברה בכנען. צריך שיהיה לזה גם ביטוי טיפוגרפי, אוקיי אז השתמשתי בפונט באותיות האלה של איתמר דוד כי זה התאים. ואני חושב שהדברים האלה יגעו אחד בשני. כלומר, מבחינתי זה המשך כל כך הגיוני ואף אחד לא יקח את המומחיות שיש למעצבים להפך, הם יהיו יותר חזקים בגלל הטכנולוגיה הזאת.
תום
טוב more to come זה מעניין מאוד לאן זה הולך והעיקר לא לפחד.
ירונימוס
נכון.
תום
ולהמשיך גם לשמר את הידע ההיסטורי שלא יעלם, כי אנחנו צריכים אותו והוא חשוב לכולנו מאוד וגם לקבל בהבנה ובסקרנות גדולה גם את החדש וגם את הישן.
ירונימוס
לגמרי.
תום אחד הדברים שאפיינו את הפוסטים בלשכה בכל מיני תקופות זה שלהרבה מהם היו לפוסטים היו פוסטרים.
ירונימוס
זה כאילו איזה משהו שרציתי כאילו לקחת את הנושא, שבכל זאת זה משהו שיכול להיות קצת אקדמי יבש, לתת לו איזה שהוא ייצוג הולם ומעניין אז אם זה למשל, האותיות של פסח עיר שי. מצאתי איזה שהיא תמונה ישנה שלו ויצרתי ממש פוסטר באותיות שלו. אם זה ספר של אותיות של ראובן ליף אז יצרתי, ליף נשמע לי כזה כמו משהו של פיראטים ולכן עשיתי מפת אוצר בסגנון של אל״ף, כלומר אי בסגנון של אל״ף מצויר בדיו על גבי מפה עתיקה עם אקדח עתיק. אם זה למשל הספריה של הלשכה שזה משהו מעניין, בעצם יצרתי איזשהו רישום, איזשהו אינדקס ביבליוגרפי של כל המקורות שיש בלשכה ושלא דברים שאין בלשכה. כלומר, מי שצריך לעשות מחקר והוא רוצה ללמוד עוד על ספרים, יש לו רשימה שלמה ביבליוגרפית המניפסט הפוטוריסטי, הגביע בדולח של ביאטריס וורד, כל מיני מאמרים של הנרי פרידלנדר, למשל מ״אות היא לעולם״. פוסט על הסדריה, יש כל מיני כאלה דברים וכל אחד מהם יש לו פוסטר בעצם יעודי.
תום
אז הבחירה לייצר פוסטים גם ביטוי של העבודה שלך כמעצב ממסקנות או הפיתיון העיקרי של מה גילית ועניין אותך.
ירונימוס
אבל אני גם דייג עם חכה, כלומר זה הפיתיון שלי, בהחלט, וזה בעצם כל פעם שפרסמתי פוסט חדש גם פרסמתי אותו בעמוד ייעודי בפייסבוק וגם באינסטגרם.
תום
כי כשמדברים עם מעצבים צריך גם לפתות אותם עם משהו חזותי ואני חושבת שכבר במקומות האלה שהם לגמרי לתעד ולשתף בידע ולכתוב את דעתך גם כאן יש מקומות שאתה לשמחתנו מרשה לעצמך לעשות פירשן ולדמיין את הדברים שמעבר לטקסט עצמו, כמו מה שתיארת עם ליף ואני חושבת שזה משהו שממשיך באופן מעניין גם את את העבודה שלך אחר כך.
ירונימוס
זה לגמרי הרצון שלי לעשות פיקשן, כלומר זה כאילו כל מה שאני עושה בא מתוך הרצון שלי לברוא עולמות. בין אם זה את יודעת המיתוג ובין אם זה מאמר בטיפוגרפיה ובין אם זה ממש ליצור עולמות חדשים באימג׳ מייקינג.
תום
לברוא עולמות חדשים עד האותיות הכי הכי קטנות. תודה רבה, תודה רבה שהיית פה ותודה רבה על העבודה שלך.
ירונימוס
תודה רבה לכם.
