פודקאסטים

תום
נמצא איתנו היום ינק יונטף, היי ינק.

ינק
היי בוקר טוב.

תום
טוב, בוקר טוב, שמחה מאוד שאתה כאן להקלטה של בעצם הפרק הראשון שלנו בפרויקט הזה.

ינק
תודה שהזמנתם אותי להשתתף.

תום
אני אשמח לפני שאנחנו צוללים להכל שקצת תציג את עצמך, מה אתה עושה ואולי למה?

ינק
שמי ינק, אני מעצב אותיות ובעברי גם מעצב גרפי, בוגר בצלאל משנת 1989 ואני למעשה עליתי לארץ בגיל 16 וחצי מברית המועצות. היום זה ארץ עצמאית שנקראת מולדובה.

תום
זאת אומרת עברית שהיום היא מרכז העשייה המקצועית שלך לא הייתה מקום שממנו התחלת ונחשפת אליה באיזשהו שלב.

ינק
נחשפתי אליה לפני העלייה לארץ. סבא לקח אותי לבית הקברות היהודי ומילאתי בזפת את האותיות על פני מצבות של קרובי משפחה. זה בעצם ההיכרות הראשונה שלי עם העברית.

תום
היכרות די מקרוב, די חומרית.

ינק
וכל מה שאני זוכר לרוב זה המצבה תמיד התחילה מהאותיות פ״נ. זה דבר ראשון, כאלה עשיתי הרבה.

תום
טוב פ״א זו אות שיש לה מקום מיוחד בעשייה שלך.

ינק
יכול להיות שמשמה ההתאהבות. בעיניי זאת גם אחד האותיות היפות ביותר בעברית.

תום
מסכימה איתך. מה מיוחד בפ״א?

ינק
יש לה מורכבות של צורה. הצליל שהיא מייצרת, באופן אישי זה מה שאני חושב על האות פ״א יכולה להיות גם F גם פ״א.

תום
מה זה אומר מעצב אותיות? מה איך נראה היומיום של להיות מעצב אותיות?

ינק
קודם כל אני חושב שזה מקצוע שמושך אליו אנשים עם הפרעות מסוימות. זה יכול להיות אובססיביות, איזושהי הפרעת קשב, לפה או לשם והעיסוק בדבר הזה הוא בעצם עוזר לך להתפקס על הנושא, ולכן מרבית, אני חושב מההיכרות שלי עם שאר מעצבי האותיות, מרביתם יש להם איזה שהיא הפרעת קשב כזו או אחרת, כן.

תום
קשב מועשר.

ינק
מועשר כן, ובעצם העיסוק בזה הוא עוזר לך במקום לקחת ריטלין, מה שלא היה בתקופתנו, העיסוק עצמו הוא בעצם מרפא אותך. הוא מרכז אותך למטרה מסוימת, ואתה עסוק בזה כל הזמן, אתה מקדיש את עצמך לעשייה הזאת עד שאתה מגיע לאיזה שהוא סוג של שלמות שבעיניך, או בעיני אחרים היא יוצרת משהו שהוא שימושי וטוב לכולם.

תום
נשמע כמו מטרה נעלה. לפעמים כשאני מדברת על העניין או על התחום הזה שאנחנו מתעסקים בו בטיפוגרפיה עם אנשים שהם מבחוץ למקצוע, הם לא לגמרי מבינים מה כבר יש לעשות בתוך הדבר הזה, כי אותיות הן מערכת די סגורה או לפחות מבחוץ נראית סגורה ונדמה למי שלא עוסק בזה שיש גבול לכמה דברים אפשר לעשות עם אל״ף או עם פ״א עד שהיא מפסיקה להיות אל״ף או פ״א. אבל בעצם דווקא המרחב הזה, שהוא כביכול סגור, הוא מאפשר אקספירמנטים מאוד פרועים בתוך הניואנסים הקטנים האלה.

ינק
יש עוד משהו חשוב שצריך להוסיף לזה, למעשה האותיות, זאת באמת כשאתה אומר שאתה מעצב אותיות הרבה אנשים אומרים ״עוד צריך לעצב אותיות? יש כל כך הרבה״. בעצם הפונטים, האותיות זה סוג של אקססורי שהעולם של העיצוב הגרפי או תקשורת חזותית צורך אותם כל הזמן. זה לדוגמה כמו שמעצבי אופנה כל עונה עושים בגדים חדשים, קולקציה חדשה. אותו דבר מתקיים גם באותיות, או כמו שמוזיקאים מייצרים עוד מוזיקה, עוד שירים אז תמיד יהיה צורך בפונטים חדשים ובצורות חדשות. עכשיו, בתוך השדה הזה, המעצבים מנסים להמציא את זה מחדש. אז לכן כל פעם היצירתיות פורצת ואנחנו רואים טרנדים חדשים, גופנים חדשים, פתרונות שלא חשבו עליהם קודם. חוץ מזה שגם הטכנולוגיה משפיעה על כך, על העשייה ולכן תמיד יצטרכו עוד פונטים חדשים. תמיד יהיה לזה מקום, מה גם שבתחום של האות העברית יש חסך של שנים רבות של עשייה, אז יש לנו עוד לאן לשאוף ויש עוד מה למלא במבחר.

תום
זה דרך כל כך גם מנחמת ואופטימית להסתכל על זה שכן צריך להמשיך לעשות, ויש טעם להמשיך לעשות. אבל גם מאוד מעניינת לחשוב על ההקבלה בין סוג היצירה הזה לבין להוציא שירים חדשים, מוזיקה חדשה, קולקציות חדשות של אופנה, כי אלה תחומים שבהם מאוד מובן מאליו לכולם, גם למי שלא מתוך השדה המקצועי, שתמיד נדרש לעשות משהו חדש, אבל שכל שיר חדש ושכל חולצה חדשה ושכל רהיט חדש נשענים על המון ידע קיים וקודם ודברים שנעשו לפניהם.
 
ינק
אותו דבר קורה גם בתחום הזה, אותו דבר. אנחנו נשענים על מסורות של אולי אלפי שנים. בעברית יש חסך כמובן כי א׳ השפה לא הייתה בשימוש די הרבה זמן ו-ב׳ עד שהטכנולוגיות החדשות הגיעו גם אלינו לקח זמן מכיוון שהיינו אומה יחסית קטנה, שפה יחסית לא משומשת אז לקח זמן. בעצם הטכנולוגיות החדשות הן אלה שאיפשרו להתפתח שוב.

תום
אנחנו עדיין אומה די קטנה, אבל עקשנית מאוד.

ינק
השפה עתיקה.

תום
כן. ואפשר לראות את זה אצל הרבה טיפוגרפים, שלפעמים יש איזה שהוא רגע מסוים בהיסטוריה, איזה שהיא תקופה מסוימת טכנולוגית שמעשירה יותר את העבודה שלהם או שמעסיקה אותם יותר. על מה היית אומר שהעבודה שלך נשענת, או מה מעניין אותך יותר?

ינק
אותי מעניין כמובן הקלאסיקה העברית ואפילו קלאסיקה של המאה ה־19. מה שנקרא מעצבים שעיצבו את העברית המודרנית כמו הנרי פרידלנדר, צבי נרקיס, אשר אורון, איתמר דוד, רשימה יחסית קטנה כי הם באמת היו חלוצים בתחום. אז אני תמיד בהסתכלות שלי ובעשייה שלי נשען על היצירות של הקלאסיקה העברית, שהיא לא בהכרח גם נעשתה בידי יהודים, או אנשים שידעו את השפה, אבל אחר כך האנשים שמניתי אותם מקודם הם בעצם עבורי איזה סוג של ׳רול מודל׳ כאלה. מה גם שהם לא היו ילידי הארץ. נגיד כולם באו מחו״ל, כולם תרמו את תרומתם מהיכרות עם טיפוגרפיה לטינית, ועשו תרומה מאוד משמעותית לאות העברית.

תום
אנשים שהיינו צריכים לבחור בעברית ולרצות לעסוק בה.

ינק
ועוד לעסוק בסוג של חסך כי באותם ימים עשיית אותיות הייתה תלויה המון בתעשייה מאוד כבדה, מפותחת, שלא הייתה קיימת בארץ. זאת אומרת תלויים בעצם ביצרני אותיות שנמצאו באירופה או בחוץ לארץ. זה לא היה כזה מיידי כמו בעידן שלנו שאתה יושב מול המחשב ואתה בעצם יכול לייצר בכל רגע נתון פונט.

תום
נדרשו הרבה אנשים בדרך.

ינק
הרבה אנשים, הרבה עשייה, הרבה טכניקה. זה יציקה, זה הובלה. זה סיפור שלם.
תום
מהשלב שיש לי רעיון ומתחילים לצייר את האותיות ועד השלב שאפשר להדפיס אותן, נדרשים שלל בעלי מלאכה, כל תקופה ובעלי המלאכה שלה.

ינק
תהליך מאוד ארוך.

תום
והיום זה מאוד קל בעצם ליצור, לא מאוד קל אבל הרבה יותר זמין לייצר את התוכן הזה ולאפשר לאנשים אחרים לעבוד איתו. זה בעצם איזה שהיא תכונה יחסית ייחודית, אני חושבת, של טיפוגרפיה בתוך שדה העיצוב, שבעצם אחד הדברים העיקרים שעושים הוא כלי עבודה למעצבים אחרים.

ינק
וגם אם אנחנו חוזרים עכשיו לזה שפונט זה אקססורי, כל מעצב בתקשורת חזותית מנסה לעשות את העבודה שלו מעניינת, חדשנית יותר. חלק מהכלי העבודה שלו זה באמת פונט חדש פונט נדיר, פונט ייחודי כי הוא רוצה להראות אחרת, לכן תמיד יצטרכו עוד פונטים. אם כולנו נלבש את אותם בגדים נהיה חברה משעממת. פה שכל מעצב רוצה לעשות את העבודה שלו עם פונט עכשווי עדכני, טרנדי. לכן תמיד יצטרכו פונטים חדשים. המעצבים הגרפיים הם למעשה השליחים שלנו לתחום הזה של עיצוב והנה תראו אני השתמשתי בפונט האחרון של זה ככה הוא נראה, אז  בזכות הפונט הזה עבודה שלי נראית באמת יוצאת דופן.

תום
ואיך המפגש שלך עם התוצרים האלה כשמעצבים אחרים עובדים איתם?

ינק
כן מאוד מרגש, כי מה שקורה בתור מעצבי אותיות אנחנו משקיעים את מרבית האנרגיה בעשיית האות עצמה. קשה לנו לתת לה שימוש ולראות למה היא מסוגלת להגיע. זה באמת תפקיד של המעצבים הגרפיים, והם ממריאים לגבהים מאוד גבוהים ועושים עבודה יוצאת מן הכלל.

תום
זה נראה לי כמו חוויה מאוד מספקת ומשמחת, לראות את הדבר הזה מקבל חיים, אפילו מעבר למה שדמיינתי. ובעבודה שלך הזכרת קודם את פרידלנדר ונרקיס שהם שניים מהטיפוגרפים החשובים שפעלו כאן בעשורים הראשונים של המדינה ולך באופן ספציפי הייתה הזדמנות לעבוד איתם במרכאות ממרחק.

ינק
את הנרי פרידלנדר לא הכרתי באופן אישי, אבל כשלמדתי בבצלאל בשנות השמונים הוא עוד היה בחיים ואפילו מזכירת המחלקה התגאתה שהעיצוב נייר מכתבים של המחלקה הוא בעצם בעיצוב של פרידלנדר, דברים כאלה. את נרקיס כן הכרתי באופן אישי, יצא לי לראיין אותו, לבלות איתו כמה שעות, אפילו הבאתי אותו פעם אחת להרצאה בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית. ולאחר מכן הכרתי את יהודה חופשי. יהודה חופשי למד בעצם שנה מתחתי בבצלאל, שם ההיכרות שלנו הוא בילה המון שעות עם צבי וב־2017 הוא הגיע אלינו עם הצעה לעשות דיגיטציה חדשה של אותיות נרקיס בברכת בנותיו, שהן היורשים של העבודה של נרקיס.

תום
תוכל להסביר רגע למה הכוונה בלעשות דיגיטציה לטובת המאזינים שאולי לא יודעים במה מדובר?

ינק
מה שקורה בתעשיית הפונטים כל פעם שמגיעה טכנולוגיה חדשה – מבלט זה היה סדר צלם, מסדר צלם זה הפך להיות אות דיגיטלית. כל פעם שהטכנולוגיות האלה משתנות, יש צורך להתאים את הציור של האות עצמה אל הטכנולוגיה החדשה, זאת אומרת, לצייר אותה מחדש, להכין אותה מחדש לטכנולוגיה העכשווית. אז דיגיטציה זה למעשה לקחנו את הציורים המקוריים של צבי נרקיס וציירנו אותם בהתאם למקור מחדש כבר מותאמים לטכנולוגיה שקיימת היום במחשב. ומעבר לכך, כשציירנו את הציורים המקוריים, את המשקלים המקוריים אנחנו גם מסוגלים היום להרחיב את את ה״דיזיין ספייס״ של האותיות. זאת אומרת אם פעם היו רק שניים או שלושה משקלים בסיסיים או בשלושה סגנונות, או סגנון אחד רגיל או צר או רחב, היום אנחנו מציירים יותר משקלים ויותר סגנונות ויכולים גם להשאיר את הפונט במה שנקרא Open Type Features להוסיף לו ניקוד או למשל מה שאנחנו עושים בדרך כלל גם מוסיפים לו אות לטינית תואמת לעברית. מה שמאפשר למעצב המקומי לעבוד בפונט אחד, אבל בכמה וכמה שפות, בלי להחליף פונט ולחפש פונט תואם לאות העברית.

תום
כלומר אפשר לומר שהתהליך הזה מתחיל בלמצוא את הכוונה או את המהות או את האמת של האות המקורית. עוד לפני שהיא אולי התפשרה על משהו בשביל הטכנולוגיה הקודמת.

ינק
לא אנחנו גם עושים מחקר בטכנולוגיות הקודמות שבהם היא התקיימה על מנת להבין, כי המעצב המקורי ליווה את התהליכים האלה כבר אז, הוא עשה את ההתאמות לטכנולוגיות שהיו קיימות אז, אז אנחנו רוצים להבין את זה גם ולהביא את הכל לידי ביטוי בגרסה החדשה.

תום
המפגש הזה הוא מפגש אפילו יותר קרוב מאשר כשמעצב עובד עם הפונט שלך. זאת אומרת לבלות הרבה שעות בסך הכל עם הטיפוגרף שכבר לא נוכח פיזית בחדר, אבל מאוד מאוד נמצא בעבודה.

ינק
להבין גם מיהודה מה עמד מאחורי זה, כי לצערנו צבי נרקיס כבר לא נמצא איתנו יותר מעשר שנים אז זה להבין את זה מיהודה, מתוך העבודת מחקר שלו שהוא עושה עליו ובקרוב גם יוצא הספר. אז זה עוזר לנו מאוד וגם כאילו בידיו של יהודה יש המון חומר ארכיוני, איך האות נראתה בבלט איך האות נראתה בסדר צלם כל זה עזר לנו לגבש.

תום
עבדת על הרבה מאוד גופנים של נרקיס.

ינק
קודם כל אני רוצה לציין שאני לא עובד לבד, אנחנו סטודיו והשותף שלי זה דניאל גרומר ואת הפרויקט הזה במיוחד עשינו ביחד. זה התחיל בשנת 2017 והבשיל לכדי קולקציה שלמה בשנת 2019 והשקנו מיני סייט שמוקדש לאותיות נרקיס בעיצוב של מאיר סדן ויותם הדר.

תום
מיני סייט מקסים, כן. אני רוצה לשאול קצת, להתעכב קצת על הנקודה הזאת של לעבוד ביחד על גופנים, בעצם כשהתחלת את העבודה שלך בהתחלה כמעצב גרפי ובהדרגה יותר ויותר כמעצב אותיות נכון? עד שהפסקת לעבוד כמעצב.

ינק
זה תמיד היה כזה 60 אחוז עיצוב גרפי 40 אחוז עיצוב אותיות, לאט לאט זה 50-50 ואז לפני 12-15 שנה בערך זה הפך להיות 100 אחוז רק עיצוב אותיות.

תום
באיזה שלב מצטרף לסטודיו דניאל גרומר?

ינק
בשנת 2016 הוא, דניאל דרך אגב, הוא הבוגר הישראלי הראשון של תוכנית לימוד לתואר שני בעיצוב אותיות בהולנד באקדמיה המלכותית (KABK) ויש לו גם ידע בעשיית פונטים בערבית. זאת אומרת, יש לו גם היכרות עם השפה הערבית וגם ידע צורני וכולי. אז בשנת 2016 בהיותו בוגר של התוכנית או שכמעט סיים, אני פניתי אליו בשביל להוסיף ערבית לפונט הדסה של הנרי פרידלנדר, שאת הדיגיטציה של העברית אני עשיתי שנה קודם לכן. אז ככה נוצרה ההיכרות בינינו וזה היה בעצם שיתוף פעולה ראשון. אחר כך עשינו עוד כמה שיתופי פעולה וכמובן השיתוף פעולה הכי גדול זה האותיות של נרקיס, שאם אני מדבר על אותיות של נרקיס זה לא רק פונט אחד או שניים, זה ממש כל מה שנרקיס אי פעם הוציא תחת ידיו, אפילו דברים שלא זכו אף פעם להיות בפורמט דיגיטלי או בפורמט כלשהו. יש לו ממש קולקציה ענקית של הפונטים שלו שהרחבנו אותה גם מאוד וזה עדיין ממשיך להתרחב.

תום
זה מפעל מדהים כי האותיות של נרקיס זכו לכל מיני עיבודים, חלקם יותר מוצלחים וחלקם פחות מוצלחים, ולמרות שהן אותיות מאוד חשובות ונפוצות, לפחות חלקן מאוד מאוד מוכרות וחשובות ונפוצות, עד לאחרונה לא היו גירסאות מסודרות שלהן. זה מהלך מאוד משמעותי.

ינק
ואנחנו שמחים שגם המשפחה נתנה בנו אמון מלא והיא הפקידה בידינו פרויקט שכזה והוא מצליח מאוד.

תום
אז זה צד אחד של העבודה שלך היום בסטודיו, זאת אומרת, שימור, שחזור והחייאה של הגופנים המקומיים החשובים האלה, אבל גם יש גופנים שאתה עושה או אתם עושים שהם עבודה חדשה ועצמאית.

ינק
הם הקולקציה שלנו בחנות וזה מידי פעם, אנחנו לצערי לא תמיד יש לנו מספיק זמן להוציא דברים חדשים, אבל אנחנו משתדלים. יש עוד צד אחד בסטודיו פונטף זה שאנחנו עושים הרבה מה שנקרא Costum Projects ופה אנחנו מעצבים גופנים בלעדיים לחברות גדולות, מקומיות וגם הרבה שיתופי פעולה עם  מעצבי אותיות מחוץ לארץ, כמונו עצמאים, שלרוב מבקשים להוסיף עברית לאות לטינית שהם כבר יצרו או שיש להם לקוחות משלהם, חברות רב־לאומיות שיש להם גם נציגויות בישראל שרוצים לדבר מבחינת המיתוג באותה השפה, אז הם צריכים לאות הלטינית שנבחרת שנבחרה ללוות את המותג גם את האות העברית תואמת, אז זה סוג הפרויקטים גם שאנחנו עושים.

תום
זה מאוד משמח לשמוע שחברות מסחריות מבינות את הערך של זה ורוצות לייצר לעצמן גופן מקומי. איך ניגשים לפרויקט כזה?

ינק
בדרך כלל אם זה משהו מחוץ לארץ אז אנחנו בקשר מתמיד עם מעצבי אותיות שייצרו את האות הלטינית הם מסבירים  לנו מה עומד מאחורי זה ואנחנו מנסים להבין. ועם הידע שהצטבר לנו מעשיית אותיות קלאסיות עבריות, אז אנחנו ניגשים. הם גם הרבה פעמים מבקשים בעצמם להבין את האות העברית, כי מה שקורה באות סן־סריפית הקונטרסט העברי הוא עוקב אחרי האות הלטינית. אני אסביר, באותיות סירפיות הקונטרסט העברי הוא עליון, הוא אופקי, זאת אומרת החלק האופקי של האותיות הוא יותר עבה מהחלק האנכי. בלטינית זה קורה ההפך. ודווקא צבי נרקיס עשה את המהפכה הוא העתיק את הקונטרסט הלטיני באות סן־סריפית, הוא העתיק את זה לאות העברית ומאז הוא פתח דלת לכל העיצובים המודרניים של האות הסן־סריפית בעברית. אז את זה אנחנו בהתחלה מנסים להסביר לשותפים שלנו בחו״ל ואז לפי זה, כשהם מבינים את ההיגיון למה פה הקונטרסט הוא הפוך אז הכל זורם. משהו שבעבר לא היה קיים אם אנחנו מסתכלים על אותיות של מערכת במייקרוסופט או כל מיני מערכות הפעלה ותיקות יותר, שמה חשבו שהקונטרסט העברי חייב להתקיים גם באות סן־סריפית, ולראיה אין באותיות האלה היום שימוש בקרב מעצבים גרפיים. זה רק אותיות של מערכת, אף אחד לא מעצב עם פונט Tahoma או דומיו.

תום
זאת אומרת מאוד מאוד קל לראות עליהן ממתי הן או מאיזה רמת היכרות עם השפה.

ינק
שלא עשו אותן מעצבים שיודעים עברית או מבינים משהו בעיצוב.

תום
שזה קצת הסיפור המוזר הזה של העברית לאורך כל התקופות שלה.

ינק

Non Natives כן, נגעו בזה אבל היום אפשר לומר שגדלה פה כבר קהילה של מעצבי אותיות. שיש גם הבנה בצד השני, אצל לא עבריים, לא ישראלים או לא דוברי עברית שכדאי שמעצב שיודע את השפה ומכיר מהיכרות קרובה עם ההיסטוריה של האות העברית, יעשה את העברית ולא נעיז אפילו לגעת כי זה לא יצא לנו כמו למישהו שהוא דובר השפה ומבין אותה.

תום
זה שינוי שאני מקווה שבכלל קרה בתרבות בכל מיני תחומים ובעוד שפות, של להיפטר מהגישה הפטרונית הזאת של מי שיודע לעשות טיפוגרפיה לטינית יודע לעשות את כל השפות האחרות גם, אלא להבין שיש איזה שהיא מערכת ייחודית של שיקולים.

ינק
לעיתים רחוקות באים אלינו, כאילו פונים אלינו גם רק לתת ייעוץ. זאת אומרת הם באים מנקודת הנחה שהם יודעים איך מעצבים אות עברית, רק תסבירו לנו פה מה עוד כדאי לתקן. לרוב אנחנו מסרבים לדברים כאלה, כי אנחנו גם מעבירים אליהם ידע וגם זה לא יוצא אותו דבר, זה אי אפשר להסביר כל פרט ופרט. המעצב שהוא דובר שפה הוא חש את הפרופורציה, את היחסים בתוך חלקי האות וכולי.

תום
זה משהו שלפעמים צריך להתווכח איתו או להתווכח עליו או להסביר לאנשים שהם לא מעצבים, שגם הם מרגישים על האותיות את הדברים האלה גם אם לא יודעים להצביע עליהם. אבל שמי שחי את השפה מרגיש את הדברים האלה, מרגיש ממנה תחושות מסוימות, מרגיש אם היא נכונה או לא נכונה, למרות שאנחנו בסך הכל רגילים כאן לשגיאות בעיצוב במרחב שאנחנו חיים בו.

ינק
אבל היות ואנחנו כבר פה כמה שנים, אני מדבר על כל הדור שלנו של המעצבי אותיות הקהל המקומי מתחנך.

תום
שמחה לשמוע.

ינק
וגם עצם העובדה שיש לנו גרסאות עבריות ב-founderies שהמעצבים הצעירים מעריצים, founderies מחוץ לארץ, אבל אנחנו חתומים על העברית. זה עוזר לנו לקבל הכרה מקומית שהנה יש לנו אנשים שהם גם ברמה של אלה שאנחנו מעריצים. מבחינת האות הלטינית וזה העברית שהם עשו לאות.

תום
אני חושבת שזה משהו שאפשר לראות גם אצל קהל לא מקצועי צעיר מאוד שחי במרחב הדיגיטלי, שיותר קל לעשות בו עיצוב מוצלח כבר מאשר שהיה קל לעשות דברים במרחב הפיזי שהם לא מוצלחים. כבר רגילים לדברים טובים יותר.

ינק
יש תפקיד מאוד חשוב לכל מה שקורה ברשתות החברתיות ובעצם כאילו פלטפורמה בעיקר לאינסטגרם, הייתי אומר, פלטפורמה שעוזרת להביא את הבשורה לכל הקצוות.

תום
זה בשורה חשובה כי באמת אותיות יש להן תפקיד מאוד חשוב בעיצוב התרבות, גם אם לפעמים נראות מובן מאליו או לא חייבות לבלוט מאוד או להיות מאוד זכירות כדי להיות משפיעות מאוד. ואני רוצה בהקשר הזה להעלות פרויקט שהוא באמת די יוצא דופן, ואני לא מכירה שום מקבילה שלו, שהוא פרויקט שעשיתם עם עיריית תל־אביב. ספר לנו קצת על הדבר הזה.

ינק
קודם כל זה התחיל עוד לפני זה, ב־2015 הוזמנתי להיות חלק מתוכנית ליבלינג. תוכנית ליבלינג זה הייתה תוכנית של מחלקת שימור של עיריית תל אביב. כינסו 12 אנשים מכל מיני תחומים של עיצוב, אומנות, אדריכלות על מנת להציע תוכניות לשימור בבית ליבלינג ברחוב אידלסון.

תום
מרכז העיר הלבנה.

ינק
הקימו מרכז לשימור הסגנון הבינלאומי. ואנחנו זה תוכנית של, הציעו גם רזידנסי אבל פשוט היינו מתכנסים פעם בשבוע שומעים הרצאות, משמיעים בעצמנו הרצאות ומציעים רעיונות לשימור. זה לא היה צריך להיות שימור קלאסי במובן הקלאסי של המילה. כאילו לשמר את הטיח, את הפריטים הארכיטקטוניים, אלא משהו שונה. אז אני הצעתי במסגרת התוכנית לעשות אותיות שהתבססו על הסגנון הבינלאומי אבל קצת יותר מודרניות ועדכניות וגם שיכללו לטינית וגם ישמשו את המרכז לעתיד בחלק המיתוגי שלו. שם הייתה ההיכרות שלי עם מחלקת השימור של עיריית תל־אביב. נבחרתי לתוכנית הזאת כי כבר משנות התשעים אני מתעד בעזרת מצלמה דיגיטלית, עוד לא היו טלפונים חכמים, אני מתעד שילוט ישן ברחבי העיר או שילוט שצריך לפקוח עיניים אם אתה מתהלך ברחוב. אז היה לי מין רקורד כזה, היה לי גם בלוג.

תום
בעצם אוסף שמתעד את הקיים עוד לפני שאתה מייצר משהו חדש.

ינק
אני רק רוצה לתעד את הקיים לפני שהוא גם יכול להיעלם בכלל.

תום
אני חושבת שזאת שאלה מעניינת בשימור שגם בית ליבלינג מאוד עסוק בה, אבל גם מעסיקה בטח הרבה ממה שאתה עושה האם יותר חשוב שאני אשמר ואשחזר בדיוק את מה שהיה או להפוך אותו למשהו שאפשר להשתמש בו היום. ולפעמים זה שינוי מאוד מאוד מאוד קטן בתוך הדברים של מה עושים והדוגמה הזאת של ליבלינג גם של הבית וגם של העבודה שלך בתוכו היא דוגמה טובה למשהו שברור מאיפה הוא מגיע ולמה הוא שייך, ומצד שני הוא מאוד מאוד שימושי ומאוד נוח לקחת בו חלק.

ינק
אז היה לי פוטולוג בראשית שנות ה־2000 או סוף שנות התשעים. ובעקבות התוכנית ליבלינג הזאת, שנה, שנתיים אחרי זה, פנו אלי כבר מחלקת שימור בעצמה כי הם רצו כחלק מהתוכניות השימור שקיימות במחלקה, להציע גם תוכנית איך משמרים את הטיפוגרפיה, שהייתה משויכת לסגנון אדריכליים שהיו פה בעיר. שאנחנו נציע מחקר לשילוט היסטורי, שילוט, הכוונה לא שילוט של רחובות אלא שילוט מסחרי שהיה קיים ברחובות.

תום
שזה די חלום שהעירייה תרצה דבר כזה.

ינק
זה חלום שמתגשם. הזמן שנתנו לנו, לא היה צפוף, גם הם מממנים את המחקר הזה וגם יש לזה אאוטפוט בצורת ספר, אומנם זה לא ספר כן מבחינה פיזית, אבל זה כרגע בנוי כמסמך. אם אם יצא לכם להיות במחלקה שימור, יש לכל בניין תיק תיעוד. אז המסמך הזה בנוי כתיק תיעוד. וגם התוצר של המחקר הזה הוא פונטים שהם יהיו חופשיים לציבור הרחב.
 
תום
יש גם משהו בתיעוד של הדברים במרחב הציבורי כמו שתיארת קודם שאתה מתעד את השילוט. איזשהו הרבה פעמים מוזנח ולא יודעים איזה אוצר זה. יש משהו לפעמים מריר בתיעוד והמהלך הזה שהעירייה קוראת לך כדי לנצל את כל הידע הזה שאספת שהוא הוא מאוד מאוד מאוד מרגש, ואז מה קורה? אתה עושה את המחקר, אתם עושים את המחקר הזה אתה ודניאל עושים את המחקר הזה ומגלים?

ינק
קודם כל חילקנו את זה לשלוש תקופות בהתאם לסגנון האדריכליים בעיר: אקלקטי, מודרניסטי שזה הסגנון הבינלאומי וברוטליסטי, אפילו ביניינים ברוטליסטים שקמו בשנות השישים והשבעים, זקוקים היום לשימור.

תום
שזו גם סוגיה קשה בפני עצמה איך משמרים אותם.

ינק
בתחום של האקלקטי והמודרניסטי זה קודם כל חיפוש בין אלפי צילומים שקיימים ברשת או בספרים מודפסים או כל מיני מאגרים או ארכיונים דיגיטליים אחרים. ובתחום הברוטליסטי הרבה מתבסס על הצילומים שלי משנות התשעים. יש גם לא מעט כשאני התחלתי לתעד עוד היה משהו שאפשר היה לתעד ברחובות, היום כמעט לא קיים כלום. אמנם אנחנו מקבלים בחזרה בניין משופץ בסגנון האקלקטי, אבל הוא כבר אין עליו כל הסממנים הטיפוגרפיים כי זה היה מובן מאליו הבניין השתפץ היזם קיבל תוספת קומה, אבל.

תום
אם יש לנו מזל, לא כתוב שם היזם בפונט אריאל בקופסאות אור.

ינק
לגמרי זו הייתה המטרה של מחלקת שימור, שאם היזם או בעלים של אותו בניין בסגנון מסוים ירצו לטפל בו גם מבחינה טיפוגרפית, זה לא שמחלקת שימור מחייבת אותם להשתמש בפונטים האלה, יכול להיות, אבל לפחות יש להם אופציה להתאים טיפוגרפית את האותיות לסגנון האדריכלי.

תום
ושלושת המערכות האלה של הגופנים הם בשלוש שפות נכון?

ינק
לא, רק בסגנון האקלקטי הוא יש גם ערבית, כי זה כולל גם את העיר יפו ובסגנון המודרניסטי והברוטליסטי זה רק עברית ולטינית.

תום
הסגנון האקלקטי, לייצר לו איזה שהיא מערכת של חוקים זה כמעט סותר את זה.

ינק
גם מבחינה הזאת שזה אקלקטי אז אין קשר בין סגנונות. זאת אומרת קודם כל התחייבנו לעשות לפחות שני משקלים בכל סגנון. אומרת שיהיה רגיל ושמן ובסגנון האקלקטי עשינו כל משקל בסגנון שונה, כך שאם אתה מחבר אותם ביחד עברית שונה עברית אחת סריפית וצורה שנייה מכנית ורחבה לטינית אחד בסגנון אר־נובו והשנייה בסגנון מכני, וכשאתה מחבר את כולם ביחד, אתה בעצם יוצר את האקלקטיקה.

תום
זה נשמע נשמע קסום.

ינק
והפונטים הם להורדה חינם לציבור הרחב. גם מחלקת השימור התחייבה לעשות לזה מקום מיוחד אצלה באתר אבל לא קרה בינתיים.

תום
אולי זה עוד יקרה, אולי הראיון הזה יעודד את מחלקת השימור.

ינק
והספר המחקרי נמצא בעצם במחלקת השימור זה רק הודפס בארבעה עותקים בצורה דיגיטלית, אבל אנחנו כן חושבים שבעתיד אולי נוכל להוציא מזה גם ספר אמיתי.

תום
נשמח.

ינק
כן, כל מי שנחשף למסמך הזה, הראנו אותו בכל מיני הרצאות והגשות, כולם אמרו פה אחד גם, כולל הקולגות שלנו בחוץ לארץ שחייבים להוציא מזה ספר. זה כי למעשה אנחנו מקבלים חומר מרתק מראשית העיר תל אביב ועד ימינו אנו.

תום
גם שמייצר או לפחות מציג את הקשר שהוא קשר מאוד טבעי, לא תמיד יודעים עליו או חושבים עליו, בין הסגנון האדריכלי לבין הסגנון הטיפוגרפי כמו שקיים בין הסגנון הטיפוגרפי לבין אופנה לבין מוצר לבין מוזיקה.

ינק
ממש, בצילומים אנחנו רואים אם העיר בראשית המאה ה־20, הנה בשנות השלושים, ואנחנו רואים את האופנות, את הטרנדים והכל.

תום
יהיו דברים שהפתיעו אותך בתוך המחקר הזה?

ינק
לא כל כך כי אני כבר חשוף לכל זה הרבה שנים.

תום
זו הייתה ההזדמנות להוציא רגע ולסדר את כל הידע שנצבר.

ינק
אנשים שראו את זה בפעם הראשונה בהחלט הופתעו מהאושר מהמגוון.

תום
אם אני מסתכלת רגע על כל מה שדיברנו עליו וכל מה שהסטודיו עושה, מצד אחד ההחייאות האלה והשימור של עבודות של טיפוגרפים משמעותיים כאן. מצד שני, יצירה של גופנים חדשים לגמרי פרי עטכם והרעיונות שלך, ליצירה של גופנים לחברות מסחריות והתאמה למקומות אחרים והפרויקט הזה של תל אביב שאני מקווה שיהיו עוד כמוהו, שזה יהיה דבר רגיל. לאן אתה עוד היית רוצה ללכת או לאן אתה מקווה שהעבודה של הסטודיו תמשיך?

ינק
מבחינתי אני הגשמתי די הרבה. אני מקווה שנוכל לשרוד זמנים קשים נגיד, כמו כאלה, כי בסך הכל העבודה שלנו, אם מעצב גרפי יכול לעשות גם תדמית, גם ספר, גם ללמד, אצלנו זה הכל אנחנו תלויים בפרי האחד והיחיד שזה פונטים ולפעמים זה מוטה בזמנים כלכליים קשים. נגיד קורונה או מלחמה ודברים כאלה, כי אנשים קונים פחות. כמו שאמרתי, זה אקססורי ולא מבזבזים כסף על מותרות ודברים כאלה, אז אני מקווה שרק נוכל להמשיך להתפתח. אנחנו רוצים לתרום כמה שיותר, להעשיר את העולם, במיוחד של האות העברית עוד ועוד יחד עם כל הקולגות שלנו. אגב, בין כולנו יש יחסים טובים קולגיאליים אין שנאה.

תום

זו שלולית קטנה.

ינק

כן, כולנו מכירים את כולם, מעריכים את כולם ועוזרים.
תום
אני יודעת מהצד השני של זה שהעשייה שלך מאוד מוערכת ושאני חושבת שגם הנדיבות שבה אתה מציג את המחקר ואת החלקים שמאחורי, משהו שגם סטודנטים וגם מעצבים אחרים מאוד נשענים עליו.

ינק
אני רוצה לציין שהדור הצעיר הוא באמת, הוא פוקד אם יש הרצאה ואנחנו תמיד מופתעים מכמות המגיעים לאירועים האלה וההתעניינות של הקהל הרחב.

תום
אלה דברים שבאמת נותנים תקווה לחיות במקום מתוקן, שאנשים מגיעים בערב להרצאות על טיפוגרפיה וזה באמת מעודד.

ינק
בהחלט. לכן מה שאתם עושים פה עם הפודקאסט הזה, זה גם דבר חשוב, אנשים שלא הצליחו להגיע לאירוע יוכלו תמיד לשמוע ראיונות כאלה ולהנות.

תום
אני מקווה שזה רק ההתחלה. זה באמת אספקט מאוד ייחודי של התרבות כאן.
תודה רבה לך.

ינק
תודה שהזמנתם אותי, תודה.